חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת האזינו: להמשיך ביחד

פרשת האזינו: להמשיך ביחד | הרבה גייל בוסקילה, תשרי תשפ"ג

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי-פִי (דברים לב, א).
וַיַּרְא ה’ וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו. וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם
כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא-אֵמֻן בָּם. הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם
וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם (לב, יט-כא).

אנחנו בני ישראל. משה הוביל אותנו וטיפח אותנו במדבר. כשאנו נושאים עינינו ומביטים לרום, וכשאנחנו מביטים סביב סביב, אנחנו מודעים לשינויים העוצמתיים שהחלו משפיעים עלינו. אפילו לפני ששמענו את מילותיו האחרונות של משה, פחדנו מהן. אל מי דיבר משה מהרגע הראשון? האם היה כסופה מתגלגלת במרחב באותו רגע? אין אלו מילות נחמה מפיו של הורה אוהב שרוצה להקל את הפרידה המתקרבת. הפעם משה מדבר ברהיטות, בצלילות, ואנו – אנו רוחפים ורועדים מעוצמת התוכחה.

וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל (דברים לא, יט). כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי-הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי-תַעֲשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי ה’ לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם (דברים לא, כט).

מילים קשות. מילים של אימה. מבול של תבהלה מפי אדם שהעיד על עצמו "כבד פה וכבד לשון אנכי" (שמות ד, י). ואנחנו, אנחנו לבד. אנחנו חלשים, מבולבלים ועדיין רוחפים מפחד. איך נמשיך ללכת לצלילי מילים כאלה? האם לעולם נובס במאבק המתחולל בנו להיות אנשים אתיים ומוסריים? מי יוביל אותנו באין משה אתנו?

וַיַּעֲנוּ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר-צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל-כָּל-אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ. כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁמַעְנוּ אֶל-מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה ה’ אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם-מֹשֶׁה (יהושע א, טז-יז).

היה עלינו להיות חזקים דיינו כדי להסכית למילים הגורליות שיצאו מפיו של משה. ויהושע, המנהיג החדש שלנו, שהוביל אותו מעברו האחד של הירדן לעברו השני, גם הוא הזכיר מילים אלה. רגע לפני שאנחנו הולכים קדימה, אנו מסבים ראשנו לאחור – ועשויים להתבלבל. האם העבר תומך בנו כשאנו פונים אל העתיד, כשאנחנו עוברים מעבדות לנדודים להתנחלות בארץ המובטחת ולחיים הקבע בה?

 אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי– אַל תַּט-בְּאַף, עַבְדֶּךָ: עֶזְרָתִי הָיִיתָ; אַל-תִּטְּשֵׁנִי וְאַל-תַּעַזְבֵנִי, אֱלֹהֵי יִשְׁעִי. כִּי-אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי; וַיהוָה יַאַסְפֵנִי. הוֹרֵנִי ה’, דַּרְכֶּךָ: וּנְחֵנִי, בְּאֹרַח מִישׁוֹר–לְמַעַן, שׁוֹרְרָי (תהילים כז, ט-יא).

הזמן להתמודד עם האתגר הגיע עוד לפני מותו של משה. נועדנו להתמודד בכוחות עצמנו. בכל דור ודור אנו עומדים במצב זה, כשהנסיבות משתנות ועלינו להמשיך בדרכנו, וכל זאת, ללא המנהיג שהוביל אותנו בתחילת המסע. הבחירה חוזרת על עצמה ומהדהדת לאורך ההיסטוריה כולה.

הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ (דברים ל, יט).

הבה נמשיך יחד, מאוחדים עם אבותינו ואימהותינו. נמשיך את מסע הדורות.

© 2021 מאתר מדרש הרבה