פרשת עקב: חינוך הילדים

פרשת השבוע: עקב | פרופ׳ סאם ליימן-ווילציג, אב תש"פ

דברי פרשת השבוע, מן הסתם, מתמקדים במשהו שכתוב בתורה. הפעם בכוונתי להעלות שני דברים ״סותרים״: מחד גיסא, פסוק מפרשת השבוע. מאידך גיסא, תופעה (הקשורה לפסוק זה) שאינה נמצאת בתורה כולה!

נתחיל עם שני הפסוקים שהינם מאד מפורסמים (הנמצאים בתפילת ״קריאת שמע״):

דברים: יא: יח וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם… יא: יט וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

לכאורה, ציווי מרכזי ביהדות, שהרי מן המפורסמות שחינוך ילדים מהווה אחד מעמודי התווך של החברה היהודית מזה אלפיים שנה. ברם – דבר מפתיע עד כדי מדהים – אין בתנ״ך אפילו דוגמה אחת של הורה אשר מחנך את ילדיו!! לא אדם הראשון, לא נח, ולא אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, לא יוסף או משה – וכן הלאה דרך השופטים, הנביאים והמלכים. מוזר ותמוה ביותר…

כיצד מסבירים זאת, במיוחד לאור הציווי בפסוקים לעיל? ואין אלה פסוקים ״חד-פעמיים״, שהרי כמעט אותה גִרסה מופיעה בפרק ו׳ (למעט שינוי של מלה חשובה אחת: ״ושיננתם״ שם במְקום ״ולִמדתם״ כאן).

ישנם הסברים שונים (לפחות אפשריים) לתעלומה של הפער בין הציווי לחנך לבין חוסר מעשֵי חינוך, אך אסתפק כאן בהסבר אחד בלבד.

כנראה, פסוקים אלה מהווים לא רק ״ציווי״ אלא גם ״אזהרה״. של מה? לְמַה שעלול לקרות אם לא מחנכים את ילדינו. הוכחה לכך בתופעה אחרת (גם היא מדהימה) בתנ״ך בנוגע לאבות ובנים: אין דוגמה אחת בתנ״ך של ילדי מנהיג שאינם מסתכסכים אחד עם השני, או שממשיכים את דרכי ההנהגה של אביהם! הנה רשימה ״קצרה״ של אותם אבות עם ילדים בעייתיים (בלשון המעטה – כל סיפור ילדים עגום בצורה אחרת), חלק מהם מאותה רשימה שכבר ראינו: אדם, נח, אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, יהושע (וכל שאר השופטים), אלי הכהן, שמואל הנביא, שאול, דוד, שלמה (היחידי שבמידה מסוימת אכן ממשיך את דרכו של דוד, אולם רק אחרי קטסטרופה של ריבים בין שאר בני דוד), וכן הלאה דרך כמעט כל מלכי ישראל ויהודה.

כלומר, סיפורי התנ״ך על אודות אבות ובנים מהווים מעין ״המשך (לא כל כך) סמוי״ של הפסוק וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, דהיינו: אם לא תְלַמְדו את בניכם, ראו מה קרה לכל הילדים של גיבורי התנ״ך!

האם מסר זה נקלט באיזשהו שלב? בוודאי – אבל באופן ממוסד רק אחרי חורבן בית שני, תוך הקמת בתי מדרש בישראל החרֵבה. משם ואילך, באלפיים השנים האחרונות, היהודים כעם – ללא יוצאי מן הכלל – אכן יישמו את הפסוקים המרכזיים האלה מתוך פרשת השבוע שלנו.

ואולי – אם תרשו לי משחק מלים בעל תוכן ממשי – שֵם הפרשה שלנו מרמז אף הוא לכל הסיפור הזה: רק בעקבות הדוגמאות העגומות של אבות ובנים בתנ״ך השכילו חז״ל לייסד ולמסד את החינוך כעוגן של היהדות המתחדשת אחרי חורבן הבית השני.

 

 

 

דילוג לתוכן