פרשת דברים ולהפטרת חזון: הקשר בין "ארץ ישראל לעם ישראל" לבין מערכת משפט "ראוייה" | אלי מיאסניק, אב תש"פ
הפרשה מדגישה את חשיבות המינוי של מערכות ניהול ומשפט ראויות, להמשך ההצלחה של הקונספט עם ישראל לארץ ישראל. אך מהי מערכת משפט ראוייה? נבחן את ההתפתחות של המענה לשאלה זו בין שלושה נביאים- משה, ישעיהו ויחזקאל.
דברים לפני הכניסה הראשונה לארץ- היסטוריה, טעויות של העם והצורך במנגנון ניהולי ומשפטי תקין ומבוסס צדק
דבריו של משה בפתיחה של ספר דברים, נאמרים בעבר הירדן לפני הכניסה לארץ ולאחר הניצחון על סיחון מלך האמורי ועל עוג מלך הבשן (א4). משה בוחר להזכיר לבני ישראל שחטא המרגלים הביא לכך (א19-46) שהם עשו דרך בת 11 יום מחורב (א2) במשך 40 שנה (א3). בהחלטתם שלא להיכנס לארץ, בני ישראל העדיפו להיכנע לפחדיהם ולא לפעול לפי דרישת ה', "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ (א8). קרי- בני ישראל לא ידעו לקרוא נכון את המפה של המציאות שהראתה בעליל שה' אכן פועל למלוי ההבטחה לאבות (א8).
במהלך התיאור ההיסטורי הזה, מציג משה את ההנחיות לגבי סדרי שלטון ומשפט הראויים בארץ אליה הם נכנסים. נשים לב שמשה אינו מציג "נושאי-על " אמוניים שאולי נראים לנו מהותיים יותר כ "ע"ז", "שבת", "משכן" ו"כהונה", אלא את חשיבות המערכת הניהולית- משפטית:
- מנוי "נכון" של צוות ניהול – בחירת אנשים ידועים, חכמים ונבונים (א13) כצוות מנהלי מרמת ראש השבט עד רמת שרי עשרות ושוטרים (א15)
- מנוי מערכת משפט מבוססת צדק שאינו מפלה – (א16-17) "… וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ, לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט…"
דברי ישעיהו לפני היציאה הראשונה מהארץ (חורבן בית ראשון) מדגישים שוב את הצורך בצדק גם לחסרי כח ומעמד
כ-750 שנה לאחר הכניסה לארץ, מציג ישעיהו (הפטרת "חזון" שהיא הפטרת דברים) תפישה דומה על חשיבות סדרי השלטון לשהות בארץ. בחזונו הוא מתרה ביהודה שהם עלולים לאבד את הארץ לה זכו בעבר (ישע' א8) : "אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ, וּשְׁמָמָה, כְּמַהְפֵּכַת זָרִים". השימוש שנעשה סדום ובעמורה הוא לא רק כדי להדגים השמדה אלא גם כדי להציג את תפקודם החברתי הלקוי. (ישע' א9): "לוּלֵי ה' צְבָאוֹת, הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד – כִּמְעָט כסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ" (ישע' א9). ישעיהו רואה את סדרי המנהל והחברה הנכונים כעדיפים אפילו על עבודת המשכן : "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ: יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ" (ישע' א15). כך מתאר ישעיהו את פגמי החברה והמנהל, אותם יש לתקן כדי למנוע גלות
- הצוות הניהולי נכשל – "שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם" ( ישע' א10).
- העם עצמו הוא א-סוציאלי (חידוש מול דברי משה) – "הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹוקינו, עַם עֲמֹרָה" (ישע' א10).
- הדרישה למשפט צדק שאינו מפלה גם חסרי כח ומעמד – "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה" (ישע' א8).
הקשר בין "ארץ"- "ניהול הגון" ו"משפט צדק"
מדוע עומד יהודה לאבד את הארץ? ישעיהו טוען שהזנחת ההיבטים החברתיים היא חוסר הבנה עד כדי זלזול בחשיבות שנותן ה' להיבטים אלו. "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" (ישע' א3).זאת בדומה לבני ישראל שהסתובבו ב"גלות" בת 40 שנה בגלל זלזול וחוסר הבנה את החשיבות שה' ראה בכיבוש המיידי של הארץ.
משה ממשיך בדב' טז15 בתזה הקושרת היבטים חברתיים לארץ בעת התיאור המפורט של שלושת הרגלים הכולל היבטים חקלאיים ועליה לרגל: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר". מיד לאחר הסבר שלושת הרגלים הקשורים מהותית לארץ הוא מציג את החשיבות הגדולה של מנוי הנהגה ומערכת משפט (דב' טז18): " שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" . לאחר מספר פסוקים הוא ממשיך לקשור בין משפט צדק לבין ירושת הארץ (דב' טז 20): "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לָךְ".
ואכן כך מפרש רש"י כמובא ב"ספרי" – "למען תחייה וירשת – כדאי הוא מנוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן".
דברים לפני הכניסה השנייה לארץ -חזרה ארצה מגלות בבל ותחילת בניית בית שני: הוספת הדרישה למשפט לפי מידת השלום .
החשיבות של מערכת ניהולית ומשפטית נכונה עוברת שינוי תפישתי נוסף כ 300 שנה אחרי ישעיהו, בעת גלות בבל ותחילת בית שני: הדגש עתה הוא גם על הצורך ב"מידת השלום" בנוסף למאמצי המשפט הצודק. במענה לשאלה האם ניתן לוותר על צומות שהונהגו עם חורבן הבית, מתאר זכריה את סיבות הגלות בכך שלא פעלו לפי הנחיות ה' למשפט אמת, חסד ורחמים "וְרָעַת אִישׁ אָחִיו" חשבו בלבבם ( זכר' 9-11). לאחר מכן הוא מבטיח חזרת ה' לעמו בארץ אם יקפידו על מערכת ניהולית הגונה ועל מערכת משפטית צודקת ורודפת שלום. השלום הינו מרכיב שלא היה בדברי משה וישעיה: "כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, לְהֵיטִיב אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה: אַל-תִּירָאוּ. אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ–אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם, שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.." (זכר' ח 15-17).
זכריה מסיים במשפט ידוע שלפיו, הצומות שהנהיגו עקב חורבן הבית הראשון "יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ". משפט זה הפך ציטטה מובילה אצל חז"ל בהדגשה לשיפוט "נכון" ולאו דווקא לפי "ייקוב הדין את ההר". לדוגמא, אומר רבן שמעון בן גמליאל "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" (אבות א, יח).