פרשת בֹּא: שינוי לקראת שחרור | אלי מיאסניק, טבת תשע"ט
בפרשת בא מסופר איך מחליטים כ 600,000 מב"י לקום בחצי הלילה ולעזוב ארץ ועבודה שבה הם ואבותיהם פעלו מאות שנים ולצאת לארץ אחרת בעקבות משה שטוען שפגש את ה' במדבר. זאת בלא פרנסה מובטחת ובלא ויזה.
לאו מילתא זוטרתא היא להביא להסכמת 600,000 ווכחנים ידועים. לכן אנו למדים שה' מנהל תהליכי שינוי בתודעתם ובכוונותיהם כדי להביא אותם לכך שישתפו פעולה ויהיו מוכנים לא רק לבחון את עזיבת מצריים, אלא גם להעז, כגוף אחד, לקום בלילה פתאומי אחד באמצע ניסן ולצאת ממצריים.
תהליך השינוי הראשון היה בשליחת משה ע"מ שיביא את ב"י לכך שיהיו מוכנים לשקול לעזוב את מצריים. ספר שמות מספר, בין השורות, שב"י לא ששו לעזוב. הם אמנם התלוננו וצעקו בגין העבודה הקשה, אך לא עשו מאומה. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו).
כיוון שב"י לא גילו התלהבות מרעיון השינוי המתוכנן להם, מאתחל ה' את תהליך השינוי השני – שכנוע ב"י במהלך דו קרב בן 9 שלבים בין ה' לבין פרעה מול עיניהם הנדהמות של המצריים ושל ב"י. מתברר שבכל שלב בדו-קרב בן 9 השלבים, חוזר תרחיש דומה. פרעה נופל לקרשים, מוכה ומתקפל זמנית, אך אינו מוותר. הוא מתרומם לכאורה מהקרשים ומחדש את הדו-קרב. ואולם, אנו יודעים שההחלטה לקום מן הקרשים אינה שלו, אלא של ה' שמקשה את ליבו. והנה מתברר שהתהליך השני הצליח כי- גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי-פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם (שמות יא ג).
כדי להעמיק בב"י את המודעות והמוכנות לקראת המהפך אותו הם עומדים לעבור, מבהיר ה' בתהליך השינוי השלישי שהם עומדים להפוך ישות לאומית נפרדת. הפרידה והנפרדות מן המצרים מתבטאת מיידית בלוח שנה חדש. מדוע לוח שנה חדש? שהרי עבדים שאינם בעלי ישות לאומית נפרדת חוגגים את לוח השנה של אדוניהם (ובוודאי מי שגר במצריים שהינה ממלכה בעלת מסורת מפוארת). ובהתאם, עבדים שיוצאים לחופשה קצרה בוודאי ממשיכים להחזיק במסורת אדוניהם. ואכן מדגימים זאת חז"ל כך- "משל למלך, שהיו לו אוצרות מלאים זהב וכסף, אבנים טובות ומרגליות,' והיה לו בן אחד. כל זמן שהיה הבן קטן היה אביו משמר את הכל. הגדיל הבן ועמד על פרקו. אמר לו אביו: כל זמן שהיית קטן אני הייתי משמר את הכל, עכשיו שעמדת על פרקך הרי הכל מסור לך כך היה הקדוש ברוך הוא משמר את הכל, שנאמר: (בראשית א, יד) והיו לאותות ולמועדים. כיון שעמדו ישראל מסר להם הכל".
אך ה', שמכיר את נפש האדם, יודע שאין די בהכרזה על כך שב"י הם עם בעל זהות נפרדת שלו לוח שנה שונה. אין די בהבנה קוגניטיבית. יש להביא להיפרדות באמצעות פעולה קונקרטית. הוא מעבירם תהליך שינוי רביעי באמצעות מבחן- השה. פעולה אקטיבית אחת שבה על ב"י להיות מוכנים להציג, קבל עם ועדה, שהם מתנתקים מן התרבות המצרית: עליהם לבחור שה (שאסור לשחטו בתרבות המצרית), להחזיק בו 4 ימים, לשחוט אותו ולהזות מהדם על מזוזות הבית- הכל מול עיניהם הלא מרוצות של המצרים.
מטרת טכס זה היא לכאורה "לסייע" לה' בעת הדו-קרב העשירי שיהיה המכריע בכולם-, מכת בכורות , שאמורה לפגוע בכל בכור (כולל בב"י!) בארץ מצריים. ואולם, ברור לכל שה' לא זקוק היה לכל סימן מבדיל על בתי ב"י. נראה יותר שהזיית הדם נועדה לאפשר לב"י לבחון לעומק את מחוייבותם לתהליך הפרידה הסופי מאמא- מצריים.
המצליחים במבחן השה, הם שיצאו ממצריים. עם נולד. מזל טוב.