פרשת בְּשַׁלַּ֣ח, ראתה שפחה על הים . אניטה תמרי שבת תשע"ח
חז"ל (מכילתא דשירה ג, ד"ה) כתבו:
ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי.
ואכן, על אף שהמראות שראה יחזקאל הם מהמחזות הגדולים והמפוארים שמתאר התנ"ך, חז"ל ראו את הייחוד ואת הגדולה שבקריעת ים סוף כעולה על כל חזונותיו של יחזקאל
אבל אנחנו לא היינו במעמד קריעת ים סוף. אנחנו משחזרים אותו יום יום כשאנו עומדים לשירת הים, כאילו לראות את הלא-יאומן שראו אבותינו. ולמרות השירה שאנו שרים, עדיין איננו רואים. ואולי כדי לזכות גם אותנו בראייה, קבע מי שקבע, לפני מאות בשנים, שמילותיה של שירת הים לא ייראו כמו מילים אחרות בתורה, ובספרי התורה (וגם בחלק מהחומשים המודפסים) הם נראות כך:
לצורת כתיבה זו קוראים "אריח על גבי לבנה", והיא נועדה להמחיש את עצמתן של המילים. מילות שירת הים הן כמו חומה בצורה, עצם המראה כבר אומר לנו: שימו לב, משהו גדול קורה כאן
וכך, גם אם לא היינו על שפת ים סוף, לא עמדנו כשצרורותינו בידינו אחרי שיצאנו בחיפזון ממצרים. גם אם לא עזבנו את בתינו מאחורינו וצעדנו בישימון אל הלא נודע כשהמצרים רודפים אותנו, קיר המילים הבנוי אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח הוא לא רק תכסיס גרפי וטיפולוגי
הקיר המוצק הזה הוא זכר לנד המים מימין ולנד המים משמאל, שני קירות המים שביניהם עברו בני ישראל. הוא זכר לקירות של בתים שעזבנו כשיצאנו ממקומות רבים ושונים, וזכר לבתים שבנינו, ושאנו ממשיכים לבנות, כאן, לאחר שכל אחד מאתנו יצא ממצרים שלו