פרשת במדבר וסדור (ה)עבודה

פרשת במדבר וסדור (ה)עבודה | שושנה מיכאל צוקר, סיון תשפ”א

למה התורה ראתה לנכון לקבוע סדרי עבודה קבועים ללוויים, במקום לסמוך על יכולתו של הצוות לארגן את עצמו? אינני הראשונה השואלת. הנושא נדון במדרש במדבר רבה (ה: א, משוכתב ומקוצר[1]):

אלעזר בן פדת אמר בשם רבי יוסי בן זמרא: "מתוך שהיתה האש יוצאת וקוטלת את אלו שנשאו את הארון, הם היו מתמעטים. לכן, כל אחד ואחד היו רצים לנטול את השלחן או את  המנורה  או את המזבחות, ובורחים מן הארון מפני שפחדו. לכן, הארון כאלו מתבזה. הקב"ה כעס עליהם ואמר: 'וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ' (במדבר ד:יט). כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא למשא."

רבי שמואל בר נחמן אמר: "חס וחלילה. לא היו בני קהת מניחים את הארון ורצים לשלחן ומנורה אלא למרות הסכנה היו נותנים נפשם על הארון. אלא מפני שידעו שכל מי שטוען בארון שכרו מרובה והיו מניחים את השלחן והמנורה והמזבחות וכולם רצו לארון ליטול שכר. ומתוך כך היה זה רבים ונוהגים בקלות ראש. לכן אמר האלהים למשה עשה להם תקנה כדי לסדר להם את עבודתם.

אין בידנו לדעת איזה מן הרבנים קלע להלך הרוח ששרר בין הכהנים והלווים במשכן, אם בכלל. דומני שאנחנו כן יכולים לדמיין את המצב בתוך הקהילה של כל אחד מהם. אצל רבי יוסי בן זמרא כולם משאירים את המשימות החשובות אך הקשות לאחרים, ואילו אצל רבי שמואל בר נחמן החברים חפשו את הכבוד ונטלו על עצמם יותר ממה שיוכלו לשאת גם במחיר עשייה פחות מוצלחת. או שמא הם מדברים לא על קהילות אלא על אנשים שונים עם תכונות שונות, או – ברזולוציה דקה יותר – על התנהגויות שונות של אותו האדם במקומות ומצבים שונים?

מה  שברור (לי לפחות) הוא שטבע האדם לא השתנה. השאלה הנשארת לכולנו לשאול את עצמנו  — בכל קבוצה מאורגנת, מקום עבודה, קהילה או אפילו משפחה – היא באיזה דרך אני יכול/ה לפעול כאן, לטובת הכלל בלי לפגוע בעצמי.

———–

 [1]  לחץ כאן לטקסט המלא