פרשת כי תבוא: ברכות וקללות, אושר ושמחה | אילן ישראל, אלול תשפ"ה
דברים רבים קורים בפרשת "כי תבוא". במרכז הפרשה נמצא המופע של ברכות וקללות על הרי גריזים ועיבל, ליד שכם. מעבר לזה, מופיע טקס "וידוי הביכורים" עם טקסט שדווקא לא קשור לחג השבועות אלא להגדה של פסח ("ארמי אובד אבי"). ישנן אזכורים רבים ל"ארץ זבת חלב" וגם ל"עם סגולה".
ברצוני להתייחס כאן לנושא הברכות והקללות. מה שתמיד סיקרן אותי היא החלוקה של השבטים על שני ההרים – האם זה מקרי או האם יש לזה משמעות? כי למה מישהו ממנהיגי השבטים ירצה להיות משויך למקללים ולא למברכים? באחת הפרשניות המודרניות שקראתי, ההסבר המוצע הוא שאלה שנשלחו לברך על הר גריזים הפורה – מנהיגי שמעון ולוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין, הם "הנבחרת המועדפת" כאשר היתר – בני הפילגשים של יעקוב ושניים מבני לאה – היא נבחרת "סוג ב'", שנשלחה להר עיבל הקירח. אני תוהה למה "מזבח האבנים" נבנה דווקא על הר עיבל , שם כתוב כל התורה על אבנים מסוידות, ולפי רש"י והתלמוד, בשבעים שפות, במטרה לבשר את התורה לכל העמים! בעיני, התעלומה עדיין לא נפתרה.
כעת ברצוני לבחון את המושגים אושר ושמחה, בעיקר לפי הפרשנות של הרב יונתן זקס ז"ל. לפי אריסטו, "אושר" הוא המטרה העליונה של האנושות, ובהכרזת העצמאות של ארצות הברית מוזכרים "חיים, חירות ורדיפת האושר".
בתנ"ך, ספר תהילים מתחיל במילים "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים…ץ" אבל בתנ"ך המילה "שמחה" מופיע בערך פי עשרה, במיוחד בספר דברים ובפרשתנו שלנו, המושג "שמחה" הוא דומיננטי. הוא מופיע במעמד של הבאת ביכורים בתחילת הפרשה, מעמד שמסתיים ב"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוהיך…". אבל יש שם מופע מפתיע במקצת בהסבר על סיבת הקללות בסוף הפרשה ( דברים כח, מז): " תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל". חוסר שמחה יביא איפוא לקללות ולהרס.
מה ההבדל בין אושר ושמחה? לפי הרב זקס, אושר ניתן להשיג באופן פרטני אבל שמחה מחייבת מסגרת חברתית, מסגרת של שיתוף. משה מדגיש כי האפשרות לחגוג ביחד בשמחה היא ערובה לכוח ההתמדה של העם והיכולת לשרוד ולקבל את הברכות בארץ המובטחת.
כמו כן, התנועה החסידית מדגישה את השמחה כערך עליון ביהדות. ר' נחמן מברסלב כתב: "מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד בְּכָל הַכֹּחוֹת לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה וְלִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד,…". ר' נחמן רק הדגיש את אחד היסודות של החסידות והממשיכים בדרכו נמצאים בכל מקום בארץ ובעולם היהודי.
כנער בחו"ל, גדלתי על שירי ארץ ישראל, ועל הקשר בין מקורות תנ"כיים וחזרה לארץ ישראל של התנועה הציונית וברצוני לסיים עם קישור לשיר "כי תבואו אל הארץ". הלחן – תימני ושרה נחמה הנדל.
שבת שלום.