פרשת ואתחנן: חורבן, בנייה וצלם אלהים | שושנה מיכאל צוקר, אב תשפ”ב

English

בברית בין ה’ ובין עם ישראל כמעט ואין עבירה חמורה מעבודת אלילים.  משה מזהיר את ‏עם שוב ושוב בדבריו על העתיד שהוא מצפה שיבוא אחרי הסתלקותו: ‏”פֶּן־תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל־סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה׃” (דברים ‏ד:טז, ופסוקים נוספים בהמשך הסעיף).‏

וגם בעשרת הדברות:‏ לֹא־תַעֲשֶׂה־לְךָ פֶסֶל כָּל־תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם ‏מִתַּחַת לָאָרֶץ׃ (דברים ה:ח).‏

בהפטרה, הנביא ישעיהו (מ:יח, ראו בהמשך) ניגש לנושא מכיוון אחר ומדגיש שעצם המאמץ להציג את האלהות ‏בחומר דומם הוא עקר מאליו עקב הפער העצום ביניהם.

האם משמעות הדבר שאין לה’ יצוג עלי אדמות? ‏

במאמר “דת וגזע” שהרב אברהם יהושע השל פירסם באנגלית בשנת 1963, הוא מתרעם ‏על האלימות שהופנה כלפי משפחתו של ג’מס מרידת’ (הסטודנט השחור הראשון שלמד ‏באוניברסיטת מיסיסיפי), מצטט את הפסוק מעשרת הדברות המצוטט למעלה וממשיך:

יש דבר מה בעולם שהתנ”ך מתייחס אליו כסמל של אלוהים. אין זה מקדש ולא ‏עץ. אין זה פסל ולא כוכב. הסמל של אלוהים הוא האדם. כל אדם. כמה רבת ‏משמעות היא העובדה שהמונח “צלם” שבדרך כלל משמש במובן של גנאי כלפי ‏דמות אלוהים מעשה ידי אדם, וכן המונח “דמות” שעליו טוען ישעיהו [בהפטרה ‏שקראנו השבוע]: “וְאֶל־מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה־דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ” (מ:יח) — משמשים ‏שניהם לציון האדם כצלמו ודמותו של אלוהים. יש להתייחס בכבוד לאדם לכל ‏אדם. לאור דמותו המסמלת את מלך מלכי המלכים ‏(בתרגמו של דרור ‏בונדי בספר אלוהים מאמין באדם, עמ’ 41; ההדגשות שלי).‏

לרעיון זה יש חשיבות מיוחדת בשבוע אחרי תשעה באב. יש בו מפתח לחורבן ולתחייה.‏

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגילוי ‏עריות, ושפיכות דמים.
מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם.   (תלמוד בבלי, יומא ט:ב)‏

אם נמשיך את קו מחשבתו של ר’ השל, גילוי עריות (שהייתי כוללת בה כל אלימות מינית ‏ומגדרית) ושפיכות דמים אשר פוגעים פגיעה חמורה, ולרוב בלתי הפיכה, בבני אדם המהווים צלם אלהים בעולם, הם במהותם המחשות של עבודת אלילים, מעשים אלימים וגסים של ‏חילול הקודש. שנאת החינם עליו נחרב הבית השני מעביר את חילול מהרובד חיצוני אל ‏תוך לב האדם. ‏

זה החורבן.

לתחייה ולבנייה נדרש מהפך, הפנמת הרעיון כי האדם, כל אדם הוא צלם האלהים. במדרש תהילים (פרק יז) רבי יהושע בן לוי טוען שמלאכים הולכים לפני כל האדם ומכריזים: “פנו מקום לצלמו של הקדוש ברוך הוא.” תן מקום של כבוד לזולתך.

נוכל לתרום תרומה משמעותית לאיחוי השסעים בחברה שלנו אם נשתדל לפקוח את עינינו לראות את צלם האלהים העומד מולנו בכל אינטראקציה בין-אישית; לא רק עם אנשים דומים לנו, שקל לנו להתיחס אליהם בכבוד אלא גם עם האחר והשונה. לא להתקפל לפניו, להסכים לכל מה שיגיד או יעשה אלא להשאיר לו מרווח ולהגיב לדבריו ולמעשיו בצורה עניינית ומכבדת. זה אתגר אישי, חברתי ואפילו רוחני מורכב. גם אם נתאמץ, לא נצליח כל פעם, אבל כל הצלחה, אפילו קטנה, תוסיף מזור לפגעים.

אנחנו שרויים כעת במחזור בחירות נוסף כי ארבעת הסבבים הקודמים (האם ספרתי נכון?) לא הביאו להכרעה.   מהות המחלוקות נותרת בעינה, אבל אם נלמד לכבד את צלם האלוהים של כולנו, הדרך אל הפתרון תשתנה לחלוטין.‏

זה תלוי רק בנו. המאמץ הוא רב אך הכרחי להמשך קיומנו כעם ישראל בארץ ישראל. ‏

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *