שבת זכור: "זכור את אשר עשה לך עמלק"

שבת זכור, פרשת ויקרא: "זכור את אשר עשה לך עמלק" | אהובה שחר, אדר ב, תשפ"ב

יש במקרא טקסטים שקבלו משמעות נצחית בעקבות הפרשנויות שניתנו להם במשך הדורות .כך היא המצווה " זכור " ו"מחה תמחה" את זכר עמלק.

ככל הנראה, היה שבט כזה אשר פגש את עם ישראל במדבר, והוא "זִנב בנחשלים", ניצל בנבזות רגעי חולשה והיכה ביוצאי מצרים בעודם עייפים, ובלי שהתגרו בו או היוו סכנה לגביו. אויב נבזי.

היו לעם ישראל אתו עוד כמה מפגשי מלחמה בתקופת בית ראשון לפי המסופר בכתוב המקראי. עד שנעלם מעל במת ההיסטוריה.

עמלק נמחק מהעולם אבל מצוות "זכור" ו"מחה תמחה" הפכה לאחת מתרי"ג מצוות. וזאת בגלל הפרשנות שראתה את עמלק כסמל.

הפרשן הראשון של המילה "עמלק" הוא סופר מגילת אסתר. הוא מוצא את עמלק בדמותו של המן אשר בממלכת פרס בימי אחשוורוש. סופר המגילה עושה מאמץ לשוות לסיפור שלו נופך קדומים כדי לחבר אותו למצוות השמדת עמלק .

המן במגילה הוא אגגי ומרדכי במגילה הוא נצר לבית קיש, ומכאן- כל הסכנה של השמדת היהודים בימי אחשוורוש באה עליהם משום שהמלך שאול (כחמש מאות שנה לפני כן) לא קיים את מצוות "מחה תמחה" ולא הרג את אגג מלך העמלקים. שאול חטא כמנהיג בכך שלא ראה לטווח רחוק ונענה לבקשת העם שרדף אחרי השלל, הצאן והבקר של העמלקים.

בכך התחיל הפירוש הרואה בעמלק סמל לאויבי ישראל שקמו לכלותו בכל הדורות, לאנטישמיות, לאיום המתמיד על הקיום שלנו כעם.

וכאן יש בעיה: איך נזהה מיהו הרע, הרשע כדי להקדים ולהציל את עצמנו?

זכורני מימי סדר פסח בבית סבי: ב"שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך" היה סבא מזכיר את עבדול נאצר, שאיים אז על קיומה של מדינת ישראל ונראה לנו בלתי מנוצח, והנה – יש בימינו שלום עם מצרים. בהחלט מדבר אל לבנו הזיהוי של עמלק עם המשטר הנאצי הגרמני בימי מלחמת העולם השנייה, והנה – יש לנו היום יחסים טובים וחשובים עם הגרמנים.

מיהו עמלק בימינו? איראן?

יש מי שמזהה את עמלק עם הפלסטינים יושבי הארץ. אין פלא איפוא שיש קנאים קיצונים שמנשלים פלסטינים מאדמותיהם מתעללים בהם ואף עושים מעשה ברוך גולדשטיין.

מצווה חשובה, קשה ואחראית ובעייתית היא מצוות "זכור".

עם קטן וידוע סבל הוא עמנו. קולות הרעשנים בפורים בבית הכנסת עם קריאת השם "המן" מבטאים שמחה על הצלת היהודים מאויביהם. מוטיב העם הנרדף שעומד על קצה התהום ועל סף השמדה בגלל רדיפת עמלק הוא יסוד עמוק בהיסטוריה שלנו, בתרבות שלנו, בחגים שלנו.

אבל בל נשכח שקיבלנו על עצמנו גם תפקיד זיהוי נכון של הרוע. בפורים נצטווינו להקדים "זכור" ל"מחה תמחה". קיבלנו משימה מוסרית גבוהה מאד. בפרשנות לא נכונה היא עלולה להפוך עלינו את הקערה, ולהוביל אותנו למעשים בלתי מוסריים. אסור להתבלבל ולבלבל את היוצרות.

ועוד: הרוע והרשע בעולם מאיים לא רק עלינו. כך פוטין בימים אלו בפלישתו לאוקראינה. יש לראות את מצוות "זכור" גם כמצווה לזהות את הרוע באשר הוא בכל העולם.

אם נקרא כך הרי קיבלנו ייעוד, להתריע על כל מי ש" מזנב בנחשלים" בכל מקום. להיות ערניים, רגישים למתרחש סביבנו, לזהות נכון את הרוע והרשע.

לפני יותר מעשרים שנה עזבתי את בית הכנסת האורתודוקסי. זה קרה אחרי ששמעתי שם באחת השבתות דרשה של הרב פרץ שהיה רבה הראשי של רעננה. הוא דבר על אירוע אקטואלי כלשהו, אינני זוכרת מה היה האירוע, אני זוכרת את תדהמתי על כך שבדברים שלו שיבץ שוב ושוב, כמו מנטרה, את הביטוי "הגויים יימח שמם". לא יכולתי לשוב לבית הכנסת הזה. כל ה"גויים" הם עמלק??

דילוג לתוכן