ראש השנה: מה הקשר של שרה, רחל וחנה לר"ה? | מאת אסתר ואלי מיאסניק תשרי תשפ"ג
(לעלוי נשמתו של פרופ' מישל אזולאי, פריס)
הקריאות בשני ימי ר"ה בתורה ובהפטרה מביאות 4 אירועים- (1) שרה בת ה 90 יולדת את יצחק ולאחר מכן מוודאת גירוש הגר וישמעאל (2) עקידת יצחק (נושא כבד זה לא יורחב כאן) (3) קשיי חנה העקרה מול צרתה (פנינה), תפילתה המרשימה ולידת שמואל הנביא שהמליך את דוד (4) ירמיהו מבטיח פריחה מחדש של העם שנמצא בגלות ובמצב ירוד בגלל רצון ה' "כִּֽי־הָיִ֤יתִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב" (ירמ' לא) וגם בגלל רחל שבעבר התקשתה בהבאת יוסף אך במשך הגלות לא ויתרה עליו -"מֵֽאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ" (שם).
מה הקשר של האירועים הללו לראש השנה? ננסה להבין זאת באמצעות שתי הגדרות החג המופיעות במקרא.
ההגדרה האחת לחג מובאת במפטיר של שני ימי החג. החג מוגדר כ'יוֹם תְּרוּעָה'.
המפטיר נלקח מפירוט ההנחיות לקורבנות (במד' כח-כט) לגבי כל המועדים: שבת, פסח, ביכורים (=שבועות) , א תשרי (=ר"ה), יום הכיפורים, אסיף (=סוכות) ועצרת (=שמחת תורה). הניסוח של המקרא בעניין ר"ה הוא כדלקמן: "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (=תשרי) בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ".
כלומר, בר"ה יש להריע. מדוע מריעים? התרועה היא מהלך מקובל במקרא להביא את ה' לזכור את פנייתינו אליו בעת מלחמה, בימי שמחה, במועדים ובראשי חדשים. " וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם–וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת; וְנִזְכַּרְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹיְבֵיכֶם. וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם–וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם, וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם…" (במד' י 9-10).
חז"ל הסבירו בהתאם, שאיזכור שרה, רחל וחנה נובע מכך שה' זכר בא' תשרי את פניותיהן לסייע להן בלידת בניהן [1] . נכתב ברחל: " וַיִּזְכֹּר ה' אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ ה' וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (בר' ל 22) ונכתב בחנה לאחר תפילתה אצל עלי הכהן : " וַיִּזְכְּרֶהָ ה', וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל" (שמואל א' א 20-19 ) ונכתב בשרה: " וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר". (בר' כא 1). זוכר=פוקד.
אציין שבמקרא מקובל לרוב שזיכרון אינו אירוע סתמי. לא זוכרים "סתם". הזיכרון קשור הדוקות לעשייה קונקרטית. למשל ה' זוכר את הבטחתו לשחרר את ב"י ממצריים ומבצע זאת ועוד [2] . מסקנתי היא, שמענה אפשרי אחד לשאלה הפותחת הוא, שמטרת המקראות וההפטרות היא להביא לתשומת ליבנו שעלינו לנסות להביא לכך שה' ייזכר בפניותינו אליו ו/או בחסדי האבות ויפעל קונקרטית למימושן.
ההגדרה האחרת לחג ניתנת במסגרת ההנחיות לגבי כל המועדים בויקרא כג. כאן מוגדר החג כ- 'זִכְרוֹן תְּרוּעָה'.
נאמר : "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה' "; (ויקרא כג). מאליה עולה השאלה- איזו תרועה יש לזכור ולמה. שהרי, המקרא נוהג להיות מאוד ספציפי בעניין הזכרון הנדרש מהפרט במהלך המועד. למשל- פסח וחג הסוכות.
יש מספר פרשנויות למונח 'זִכְרוֹן תְּרוּעָה [3]. להלן אנסה להבין את הסיבה לקריאות ולהפטרות באמצעות ההסבר של הרב סעדיה גאון (רס"ג) לסיבה לתרועה בשופר בר"ה. ( 882 -942. מגאוני בבל. בגיל 46 מונה לראש ישיבת סורא בבגדאד " אחת הדמויות הססגוניות , החדשניות , המרשימות והמשפיעות ביותר בתחום היהדות לדורותיה" ). רס"ג מביא 10 סיבות לתקיעה בשופר ואחת מהן היא " להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו וקול שופר חזק מאד ונקבל על עצמנו מה שקיבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע" [4] .
אם נחקור מעט בדרישת הזכרון לגבי מעמד הר סיני, הרי כריתת הברית עם ב"י במעמד הר סיני היא שלב נוסף במהלך בו החל ה' בהקמת העולם. בשלבים הקודמים- ה' ניסה לקדם עולם טוב יותר באמצעות הברית שלאחר המבול כשעמד להשמיד את יצירת כפיו (בר' ט) ובאמצעות הברית עם האבות שהכירו בתפישה המוטעית של האלילות (בר' טו).
אני מציע איפוא לראות בדרישה ל 'זִכְרוֹן תְּרוּעָה' את הדרישה של המקרא שאנו כבניו (" בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל", שמ' ד) של האל, אמורים לזכור כל הזמן "לסייע" לאל בהשלטת עולם טוב יותר " ונקבל על עצמנו מה שקיבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע".
הסבר זה, מאפשר מענה אחר לשאלה הפותחת לגבי הקשר של הקריאות בתורה ובהפטרה לר"ה. אנו יודעים ששרה דאגה לכך שתתקיים שושלת ראוייה. זאת ע"י גירוש הגר. כתוצאה מכך, הברית בין ה' לאברהם עברה ליצחק וממנו ליעקב. רחל דאגה לרוחניות דור ההמשך בכך שגנבה את אלילי האבן (=התרפים) של לבן ולאחר מכן הולידה את יוסף שאיפשר הצלת יעקב ובניו מהרעב הגדול. בהמשך, הביאה רחל בתחנוניה להצלת העם מגלות בבל ומגלות עתידית. חנה לא ויתרה לפנינה צרתה ועמדה על זכותה להביא ילד. בכך הביאה ששמואל המליך לבסוף את דוד המלך.
שלושת הנשים הביאו איפוא תוך מאמץ אישי להמשך תחזוקת הבריתות של ה'. לא בכדי קושרים במשנה בין הולדת העולם בתשרי, ראיית הישראלים כבניו של ה', לידות שרה רחל וחנה והתקווה העתידית ש"בתשרי עתידין להיגאל" (ראה הערה 1).
לסיכום
הבאתי שני הסברים לקשר בין זכרון לבין ר"ה (שהוא כידוע גם יום הזיכרון). מחד, להיעזר בתרועה כדי לוודא שה' יזכור את פנייתינו ויפעל בהתאם ומאידך, המשימה שלנו לזכור את התרועה שנשמעה בכל העולם במהלך ברית הר סיני ולסייע לממש את מאמצי הברית של ה' מתחילת האנושות. שני הסברים אלו באים לידי בטוי בקריאות בתורה ובהפטרה
==============
[1] מסכת ראש השנה דף י עמוד ב – מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע
… "רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל".
אנו רואים במובאה זו הן קשר בין ר"ה לשרה, רחל ולאה אך גם למאורעות "אסטרטגיים" כבריאת העולם וגאולת העם.
- ה' 'זוכר' לפעול עקב מצב נתון. בראשית פרק ח-1: ויזכר ה' את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר ה' רוח על הארץ וישכו המים: שמות פרק ב 24: וישמע ה' את נאקתם ויזכר ה' את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב:
- ה' 'זוכר' לפעול כהיענות לבקשה. בראשית פרק ל-22: ויזכר ה' את רחל וישמע אליה ה' ויפתח את רחמה:
- הפרט נדרש לשמור הנחייה כדי 'לזכור' . שמות פרק יב: והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג לה' לדרתיכם חקת עולם תחגהו: שמות פרק יג 9: והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים:
- ה' 'זוכר חסד אבות' ומשנה מציאות לא טובה של העם. זאת בתנאי לתפקוד נכון. ויקרא פרק כו 41-45: אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹקים אֲנִי ה':
[3] למשל, רש"י מתעלם מהצורך להגדיר אירוע ספציפי אותו אנו נדרשים לזכור. הוא מסביר את המונח זִכְרוֹן תְּרוּעָה: " זיכרון פסוקי זיכרונות ופסוקי שופרות, לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל". במילים אחרות- כל פרשנות הכוללת אחד משלושה אלמנטים אלו היא רלבנטית.
[4] תודה לרב ד"ר חנוך מנקס שהפנה תשומת לבי להסבריו אלו של רס"ג