פרשת נח: ננֹחַ אִישׁ צַדִּיק | שושנה מיכאל צוקר חשון תשע"ט
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. (בראשית ו:ט)
פולמוס עתיק מתמקד ברמת צדקתו של נח, האם הוא נחשב צדיק רק בגלל של חי בדור רשע? אולי, אם היה חי בזמנים טובים היה מגיע לפסגות גבוהות עוד יותר? הדבר לא הוכרע אבל העובדה הוא שנח נענה לקריאה האלוהית וזה קובע המשך קיומו של העולם, אמנם במתכונת חדשה.
הרגע החשוב בא אחרי המבול, כאשר נח מייסד את התרבות האנושית מחדש:
וַיָּסַר נֹחַ, אֶת-מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא, וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. (בר' ח:יג).
מה ראה נח? שארץ יבשה? כן, אבל יותר מזה הוא ראה אדמה חרבה, הוא ראה חורבן. תשכחו מספרי ילדים עליזים עם שמש זורחת ופרפרים מעופפים. זה יבוא, אבל עדיין מוקדם מדי. במקום זה העלו בדמיונכם תמונות צונמי. למים יש כח אדיר. הכל הרוס.
האלהים צריך לצוות על נח לצאת ולהמשיך לחיות. נח מציית. מה הדבר הראשון שהוא עושה בצאתו מהתיבה? בונה מזבח ומודה לאלהים על הצלתו. המראה הזה מוכר לנו מהחדשות: לדוגמא, משפחה שעומדת מול ערימת עץ ואבן שהיה ביתם לפני שנחת עליו סופה. הם מוחים דמעה ומברכים: ברוך השם כולנו בחיים. ונשבעים לבנות מחדש.
האל מבטיח לא להשחית את הארץ שוב, ויוצא מהתמונה. בעולם של נח, בעולם שלנו, התערבות אלוהית נדירה ביותר. אנחנו צריכים להסתדר לבד.
נח נטע כרם. הוא פונה לעבודה יצרנית הדורשת השקעה לטווח הארוך. הוא מצליח, פרחו הגפנים ונתנו פריים. נח בוצר את הענבים וגם מייצר יין בהצלחה, אולי יותר מדי הצלחה. הוא משתכר. גם מצליח וגם מועד. נשמעת מוכר? כולנו נח.
גם בנו חם מסתבך. הפרטים לא חשובים כרגע. חשובה היא תגובתו של נח. בבוקר הוא מתפכח ופוקח את עיניו. הוא יודע מה קרה, ונוקט צעדים לתקן את המעוות. הוא שופט ומעניש-מקלל את החוטא ללא התערבות שמימית. ולא פחות חשוב: הוא גם מברך את בניו האחרים, שם ויפת, כי הם הגיבו נכון למצב שנוצר.
נח יצא מהתיבה, הסתכל בהרס והתחיל לבנות. בעיני זו תמצית צדקתו בדורותיו ולטובת כל הדורות אחריו.