לא כתבתי כבר כמה שבועות כי הייתי עסוק מאוד. מאוד.
עסוק במצבים יותר מורכבים משיכולתי לדמיין.
כאשר רעיתי את צאן יתרו וסרתי לראות את הסנה הבוער באש ואיננו אוכל ושמעתי קול בְּלַבַּת־אֵשׁ – קול שאי-אפשר לסרב לו – קול ששלחני אל פרעה להוציא את בני ישראל ממצרים, לא האמנתי שאפשר. איך אעמוד מול פרעה? איך אפשר להוציא עבדים ממצרים? דבר כזה לא קרה מעולם. המשימה הייתה קשה אך ברורה: אני מייצג את ה' ואת בני ישראל – הטובים – מול פרעה הרשע. שני הצדדים היו עקשניים. התהליך לקח זמן וכוחות-על נדרשו להכריע את הכף אבל הטובים נצחו ויצאנו. אחרי שה' הציל אותנו ברגע המפחיד מול ים-סוף, הייתי בטוח שעכשיו הכול ילך חלק עד שנגיע אל המנוחה ואל הנחלה. אבל לא.
נגמרו המים והמזון. הפתרונות הניסיים למצוקות אלו לא הספיקו להוציא את העבדות מראשם וליבם של העם. התחלתי להבין שדרך ארוכה לפני. קיוויתי שההתגלות המרשימה בהר סיני,
המשפטים המפורטים לחיים מסודרים בארץ ופרויקט הגיבוש הגדול,[1] בניית המשכן, יקלו על הדרך. שוב אכזבה.
מה קרה? ה' זימן אותי לעלות אל לשכתו (כביכול) לקבל פרוטוקול של כל מה שהיה, כל החוקים וכל ההנחיות, כדי שלא ישכחו. סביר. הפקדתי את האחריות לנעשה במחנה בידי אהרון בלי לומר מתי אחזור. לא רק שלא ידעתי כמה זמן זה ייקח אלא שאלף שנים בעיני שמים כיום אתמול.[2] הזמן רץ, העם איבד סבלנות, איבד אמונה ו…. לא, אני לא רוצה לחזור על הפרטים. אפשר לקרוא בפרוטוקול.
מצאתי את עצמי באמצע בין האל, הקנא והזועם ובין עמו. בחרון אפו הוא איים להשמידם כי עם קשה עורף הם. פתאום גיליתי עד כמה שאני אוהב את העם על אף כל מגרעותיהם. לא יכולתי לשמוע את דבריו. לכן "תפסתי את הקב"ה כאדם תופס את חבירו בבגדו, ואמרתי לפניו: רבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתמחל ותסלח להם."[3] הוא אכן נרגע "וַיִּנָּחֶם ה' עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" (שמות לב:יד). התחיל תהליך ארוך, לא רק ענישה ותשובה מצד העם אלא גם ניסוח חדש של מידותיו של הקב"ה. "אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן" (כ:ה) הוחלף ב-"רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד (לד:ו). בשונה להבנתו הראשנה, הקב"ה סלח לעמו דווקא "כִּי עַם־קְשֵׁה־עֹרֶף" (לד:ט).[4]
מחר אמשיך לשבת לשפוט את העם. הלוואי שאדע ליישם תהליך שיפוט הוגן, המבין מה הביא את האדם עד הלום, בלי לפטור אותו מאחריותיות (accountability) – אוי לחברה שמבטלת אחריותיות ואוי לחברה ששופטיה לא רואים את האדם הייחודי העומד לפניהם.
—–
[1] תודה לסלי בן-משה שתיארה כך את בנית המשכן, בשיעור פרשת השבוע בקהילת הוד והדר.
[2] תהילים צ:ד. תודה לחברותא שלי ג'וני ברנר, על שהראה לי את החשיבות של ההבדל הזה בהקשר הנוכחי.
[3] בבלי ברכות לב:ב עם שינויים קלים.
[4] כפי שציין ר' רונלד פרייס, בדברי הלב Divrei Halev: Thoughts of Rabbi Professor David Weiss Halivni on the Weekly Torah Portion;
כמו גם ר' ש"י הלד,Before and After the Flood: Or it All Depends on How You Look” in The Heart of Torah, vol. 1".