פרשת בְּשַׁלַּח: איך מכירים את האל?

פרשת בְּשַׁלַּח: איך מכירים את האל? שושנה מיכאל צוקר, שבט תשע"ז

For English, click here

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות טו:ב)

"זה" הוא לשון של הצבעה. [א]  מי בין יוצאי מצרים הכיר את מראה האל כדי לזהותו?

לא משה אלא הנשים. [ב]

נשים שפחדו ללדת בביתן במצרים שמא ישליכו את היילוד ליאור יצאו לשדה ללדת מתחת לעצים. כדי לסייע  להן בתנאים הקשים "הקדוש ברוך הוא יורד משמי מרום ומשעשען ומנקר  אותם  ומשפר  אותם  כחיה (=מיילדת) שמשפרת  את  הולד." (בבלי סוטה יא:ב) [ג]

לכן בעת קריעת ים-סוף הן הכירו את המושיע והמיילד.  

אבל מי שיפתח תלמוד מודפס או מקוון לא ימצא את המימרה כפי שצטטתי  אותו, אלא בשינוי קטן, שהוא גדול: "והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקר…" (שם)

לא האל בעצמו אלא שליח מטעמו. [ד] ככל הנראה, סופר או מהדיר מאוחר נרתע מן הגשמיות [ה] בתיאור המקורי ומיתן את ג‏ִרסתו. 

אחרי הזיהוי בא "וְאַנְוֵהוּ."

איך? מן התשובות השונות שמציעות חז"ל, אני רוצה להתמקד בזו של אבא שאול "אדמה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון" (מכילתא דרבי ישמעאל טו:ב )  

ברוח ובמעשים, כמו שאמר רבי חמא ברבי חנינא:

מה הוא מלביש ערומים … אף אתה הלבש ערומים.

הקב"ה ביקר חולים …. אף אתה בקר חולים.

הקב"ה ניחם אבלים …. אף אתה נחם אבלים

הקב"ה קבר מתים …. אף אתה קבור מתים: (בבלי סוטה יד:א)

יש לנו כאן שלוש דרכים שונות (אך לא סותרות) לחוות נוכחות אלוהית בעולם:

באופן ישיר, באופן מתווך בחסד שאנחנו מקבלים מאחרים, ובאופן פעיל ע"י נתינה לזולת.

רק האחרונה בשליטתנו.

כאשר אנחנו מרגישים חוסר אונים מול כוחות הרוע (חיל פרעה) או שכאוס מאיים מכל צד (המים הנערמים של ים סוף), כאשר הדרך שלנו ל-"זה אלי" חסומה, נוכל בכל זאת לחיות את החסד שאנחנו רוצים לראות ולהרגיש בעולם.

זה תלוי רק בנו ויש בה תקווה שנוכל להנכיח אלוהות בעולם.

<> 

הארות ומראה מקום

א. רש"י על האתר.

ב. "כי ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל וכל שאר הנביאים.‏" מכילתא בשלח ג.

ג. לפי כתבי היד, ראה אצל יהושע לוינסון בספרו הסיפור שלא סופר, עמ' 299. תודה לד"ר גילה וכמן, מכון שכטר ופרויקט זוג.

ד. שמימי או אנושי? האם זה משנה? ראה: פשרת וישב: על אנשים ועל מלאכים  

ה. או מן העובדה כי חז"ל שתמיד דברו על האלוהים בלשון זכר כן מתארים אותו בתפקיד נשי מובהק.