פרשת תצווה: מדוע לא אוזכר שם משה בפרשה? מדוע הפירוט הרב בהגדרת בגדי הכהונה המפוארים? | אלי מיאסניק, אדר תשפ”א (2/21) 

מוקדש להחלמתו המהירה של אריאל בן-ארי

במעמד הר סיני ניתנו הדיברות ונכרתה הברית (כ”ד) בין ה’ לבין ב”י, כשמשה הוא המוביל. לאחר מעמד הר סיני, משה עולה למשך 40 יום להר שעליו התרחש מעמד הר סיני כדי: “וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם” (כ”ד 12). והנה, ה’ פותח לא  ב”ְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה” אלא בהנחיות לבניית משכן ולהקמת מעמד הכהנים: פרשות “תרומה” ו”תצווה”.

  • מלאכת המשכן מאפשרת לייצר מרכז הזדהות מפואר המוצב במרכז המחנה

  • ההזדהות מושגת ע”י שיתוף כל העם בעשיית המשכן. מדרש הגדול התימני (שמות, לט, לב): “אמר ר’ שמעון בן-לקיש: חביב משכן יותר ממעשה בראשית… שמעשה בראשית לא נבראו בעמל ולא ביגיעה ולא סייעה בו כל בריה, אלא ‘בדבר ה’ שמים נעשו’. אבל משכן – משה וישראל נתעסקו בו…’ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה’ ” (מדרש הגדול התימני- שמות, לט, לב, אצל ישעיהו ליבוביץ, “שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע” עמ’ 429).
  • למשכן מתווסף ענן הכבוד המאפשר גם המשכיות למופע של מעמד הר סיני שנחזה ע”י כל העם במעמד קבלת התורה. הופעתו של ה’ לוותה בענן: ” וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם” (י”ט 9). וכן ” וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל-הָהָר(כ”ד 18). והנה גם במשכן שבמרכז המחנה נאמר “וַיְכַס הֶעָנָן אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה’ מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן” (מ 34).   
  • המשכן המפואר והענן יאפשרו לה’ להמשיך ולהיות נוכח כל העת מול העם. כך ה’ מסביר את מטרת המשכן: ” וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי” (כ”ט 23), “וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹקִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה’ אֱ-לֹקיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם, אֲנִי ה’ אֱ-לֹקֵיהֶם” (כ”ט,45-46)
  • בנוסף להיות המשכן המפואר סמל הזדהות ושייכות, העם אמור לראות בו הוכחה תמידית לדאגה של ה’ לבניית העם שהחלה ביציאת מצריים.

מסקנה:
מעשה העגל
הוכיח שאכן חסר היה מרכז הזדהות דוגמת המשכן (הערה: אני מאמץ כאן את גישת הרמב”ן לסדר הפרשיות). אך הוא הוכיח גם את התלות המוחלטת של העם במשה (מנחה/ מוביל/ מנהיג/דמות אב): ” כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ” (ל”ב1). הגדרת הכהונה אמורה לפתור זאת.

  • הגדרת ממשק אנושי אל המשכן, גם בהעדר משה.

  • בהגדרת הכהונה ב”תצווה”, אהרון וצאצאיו מקבלים לראשונה את מעמדם המוביל. כאן מוגדרים חלק מתפקידיהם. למשל, שומרים על קשר יומי קבוע עם ה’ בעזרת נר התמיד וקורבן התמיד.
  • בנוסף, מציידים את הכהן הגדול ביכולת תמידית לסייע לב”י בהחלטות: “וְנָתַתָּ אֶל חשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה’ וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה’ תָּמִיד” (כ”ח 30). דוגמאות לסיוע בהחלטות: אנו יודעים שאלעזר הכהן הגדול נעזר ביכולת זאת כדי להצביע על בחירת יהושע כיורש למשה ( במד’ כ”ז 18-23) וכן שחוסר מענה של האורים שימש אינדקציה לאי שביעות רצון של ה’ משאול המלך (שמ”א, כ”ח 6).

מסקנה:
מעמד הכהונה הופך מעתה למעמד מוביל בעבודת ה’.
ניתן לראות זאת גם בחשיבות הגדולה שניתנת  לבגדי הכהנים .40  פסוקים מתארים את הבגדים המהודרים הללו שהרמב”ן מכנה אותם “לבושי מלכות”. לשם השוואה- מעמד הר סיני תואר ב 25 פסוקים.

לא בכדי ישרוד  מוסד הכהונה למעלה מ 1000 שנה
נראה לי שאי איזכור שם משה בפרשה זו, לעומת 37 הפעמים שמוזכר שמו של אהרון, מצביע על כך שה’ מציין את החשיבות שהוא נותן למוסד הכהונה ולמעורבותו האישית בהקמתו. מוסד הכהונה לא יהיה תלוי במשה או המנהיגים שלאחריו. תמיהה:
אך למה פורט בהרחבה ההידור הנדרש בבגדים?

להלן אציע לראות בפירוט המוגזם הדגשה דווקא של הצניעות הנדרשת מהכהנים. אבסס זאת על ההשואה לבגדי העור שה’ הלביש את אדם וחווה.

יש פרשנויות רבות הרואות דמיון בין מעשה בראשית למעשה המשכן .למשל השימוש בבטוי “וַיְכַל”: משה המרוצה ממעשה המשכן אומר : “וַיְכַל משֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה”. ה’ המרוצה ממעשה בראשית אומר  “וַיְכַל אֱלֹקים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה”. י. ליבוביץ (שם עמ’ 430) מרחיב בעניין זה: “…ששת ימי בראשית לא הגיעו להשלמתם …אלא עם הקמת המשכן …וזהו ה”יכולו” האמיתי …” . והוא ממשיך שבאותו קו מחשבה ניתן לראות דמיון בין הלבשת הכהנים בבגדי תפארת ומלכות המבדילים אותם מהעם לבין הלבשת אדם וחווה בכותונת עור. קנה:

אני מציע להיעזר בדמיון בין מעשה בראשית למעשה המשכן בהסבר הצורך בפירוט ובהידור הנדרש מבגדי הכהנים.
הספורנו (מאה 16-15) המסביר מדוע הלביש ה’ את אדם וחווה: “שלּא יְגָרְשֵׁם עֲרֻמִּים, פֶּן בְּלָבְשָׁם אַחַר כָּךְ בְּהִשְׁתַּדְּלוּתָם יַחְשְׁבוּ שֶׁ(הם) הוסִיפוּ מַעֲלָה” (בר’ ג 21) . קרי, ה’ דאג להלבישם כדי שבהמשך לא יתנשאו ויתגאו שכוחם ועוצם ידם הביא אותם לייצור בגדי העור, על אף שגורשו מגן העדן. “הוסיפו מעלה” – כמו עליה במדרגה כדי להיות משובח יותר.

ובהשלכה לענייננו-
המקרא מנסה למנוע מצב שבו יגבה ליבם של הכהנים ויתרחקו מהעם. הלבשתם בבגדי תפארת במדבר, אמורה להזכיר להם יומיום מאין באו, מי הקנה להם את מעמדם ולמה. בלשון הספורנו, שלא יסברו “שֶׁהוסִיפוּ מַעֲלָה
“, בכוחות עצמם.

עם זאת, למותר להזכיר את חוסר הצניעות של מעמד הכהנים בסוף ימי הבית הראשון והשני.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *