פרשת שלח לך:  מה הוא דווח אמת? | סאם ליימן-ווילציג, סיוון תשפ”ב

אחת הטענות הקשות נגד התקשורת היא שהכתבים מערבבים דיווחים אובייקטיביים עם פרשנויות אישיות. הדבר מטעה את הקוראים ומקשה עליהם להגיע למסקנות בכוחות עצמם. אולם, תופעה זו אינה חדשה כלל ועיקר. רואים אותה בבירור גם בפרשת השבוע שלנו: ״שלח לך״.

משה אוסף את שנים-עשר המרגלים:

לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר. וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ–הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ–הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה–הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים–יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים (במדבר יג, יז-כ).

המרגלים הסתובבו בכנען ואז חזרו עם הדיווח שלהם. בהתחלה הוא היה די ״עובדתי״. אולם, בסוף עשרה הוסיפו ״פרשנות״ סובייקטיבית משלהם: לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ.

זה בבירור לא מה שמשה ביקש מהם, מאחר שהתפקיד של המנהיג – ולא אלה שעובדים תחתיו – הוא לנתח ולפרש את העובדות ולהגיע למסקנות המתבקשות.

ברם, בעיה גדולה עוד יותר (אז והיום) הינה דיווח כזב. הדבר יכול להתבטא בשקר גס או דרך סתירה פנימית מתוך הדיווח עצמו. במקרה שלנו, הדבר האחרון קרה:

הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת (יג, לב).

איפה הסתירה כאן? מצד אחד, המרגלים טענו ״אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא״ – כלומר, הארץ הזאת אינה נותנת מספיק משאבים לאנשים החיים בה. אך מצד שני, עשרת המרגלים טענו ״וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת״ – במלים אחרות, אותם אנשים בריאים וחזקים! שתי הטענות האלו אינן מתיישבות אחת עם השנייה. כנראה, במאמץ לשכנע את בני ישראל לא לנסות לכבוש את כנען הם הגזימו בשתי טענות סותרות בלי להבין בעצמם את הסתירה! על זה נאמר: ״כל המוסיף גורע״.

זה מסביר את החלק הראשון של אותו פסוק:

וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת.

ה״דיבה״ כאן אינה מתבטאת בדיווח שלילי אלא בדיווח שקרי, הסותר את עצמו בעליל.

מוסר השכל: אנשים אשר אמורים לדווח לנו על המתרחש בעולם (או במקום הצנוע בו אנו חיים) – מוטב שיסתפקו בסקירה ישירה של המצב וישאירו לאחרים (הן בתקשורת והן בפוליטיקה) לפרשן את אותן עובדות נסקרות. על אחת כמה וכמה, אל להם לאפשר לרגשות האישיים להטות אותו דיווח, כי לפעמים זה מביא לדיווח עוד יותר בעייתי: ״פייק ניוז״ (דיווח כוזב) בעליל!

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *