פרשת פנחס: מפנחס בן אלעזר לאליהו הנביא | אהובה שחר, תמוז תשפ”ב

בשבת פרשת פנחס, כאשר חל לפני יז בתמוז (כמו השנה), מפטירים בסיפור אליהו הנביא, בספר מלכים א. הנושא המקשר בין הפרשה להפטרה ברור: מסירות לעבודת ה’ וקנאות דתית. “קנא קנאתי לה’ אלהי צבאות…” אומר אליהו. ועל פנחס בן אלעזר אומר ה’: “פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי”.

פנחס הורג את ה” איש מבני ישראל” ואת האישה המדיינית אשר אתו. אליהו הורג, יחד עם העם המוסת בהתלהבות דתית ,את ארבע מאות וחמישים עובדי הבעל אשר הזמין למבחן בכרמל. “ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם”.

הן פנחס בן אלעזר והן אליהו מצילים את העם מעבודה זרה. במדרשים ואף בספר הזוהר מזוהה אליהו הנביא עם פנחס בן אלעזר .

 ואמנם, לכאורה, הסיפורים דומים מאד. אלא שההבדל במשמעות הסיפורים הוא גדול..

פנחס מקבל גמול גדול על מעשהו: “לכן… הנני נתן לו את בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל”, ואילו אליהו מפוטר מתפקידו כנביא לאחר מעשהו בנביאי הבעל. כאשר הוא בורח מפני איזבל לאחר הריגת נביאי הבעל ומגיע להר חורב פונה אליו ה’ בשאלה: “מה לך פה אליהו?” עונה אליהו: “קנא קנאתי לה’…”. ה’ מנסה להסביר לו שלא ברוח ולא ברעש ולא באש מגיע דבר ה’ אלא בקול דממה דקה. אליהו לא מבין את המסר ועל שאלת ה’ החוזרת: “מה לך פה אליהו?” הוא עונה שוב: “קנא קנאתי לה’…” בעקבות כך מצווה עליו ה’ “ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך”.

קרוב לוודאי ,שכאשר נכתב סיפור אליהו אשר בספר מלכים ,סיפור פנחס היה כבר סיפור ידוע בכתב או בעל פה. האם אין בו תגובה שלילית לסיפור פנחס? האם אין בו “תיקון” לסיפור פנחס?

דמותו של אליהו הנביא התפתחה והשתנתה במשך הדורות. בנבואות מלאכי תפקידו של אליהו לקראת אחרית הימים לאחד בין הדורות השונים: “הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה’ הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם.” מכאן גם התפתחה האמונה על אליהו כמבשר את בוא המשיח.

בסיפורי העם של כל גלויות ישראל במשך כל הדורות אליהו הנביא הוא זקן טוב לב המופיע בערב פסח לספק אוכל והצלה למשפחות עניות. אך בהגדה של פסח נותרה כוסו של אליהו הנביא צמודה ל-“שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך”. את יצר הנקמה והקנאות אי אפשר למחוק לגמרי.

מה מקדשת הדת היהודית? קנאות דתית או סובלנות דתית? אין ספק שיש סיפורים ואף חוקים ומצוות של קנאות דתית במיתוס של העם, אלא שהחיים נמשכים עם סובלנות ולא עם קנאות. אלוהי המקרא הוא קנאי אבל החיים שהוא נתן לנו יכולים להמשך ולהתפתח ולשגשג רק אם נאמץ “אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד”.

בסיפור פנחס יש מלחמת חרמה נגד המואבים ונגד העבודה לבעל פעור. אבל דוד בן ישי הוא מזרעה של רות המואבייה! צחוק ההיסטוריה? או שסיפור פנחס הוא סיפור של משפחת כהנים שבקשה לבסס את מעמדה והוא נשמר במסורת כמות שהוא, ואילו החיים האמיתיים הביאו לשלילת הקנאות הדתית ולקבלת הנכרי.

מלחמת החרמה הקנאית במקרא היא נגד עבודת אלילים, אשר בימינו קיימת בעיקר בארצות המזרח ונחשבת בעיני אנשי המערב לקוריוז תיירותי. מאבקי הדת היום הם בין שלוש הדתות המונותיאיסטיות אשר לשלושתם אלוהים אחד. המאבק הוא בגלל השאלה מיהו נביא האמת: משה, ישו או מוחמד… כמה טראגי.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *