פרשת כי תצא: ארוסה? אנוסה? | אהובה שחר, אלןל תשפ”א

פרשת “כי תצא” היא פרשה מופלאה, טעונה בהרבה הוראות ומצוות מוסריות המתייחסות לאורח חייו של אדם, לחיי היומיום שלו, וגם לרגעים קשים וגורליים בחיים, כמו אונס או גזר דין מוות. על המצוות בפרשה שורה רוח של דרישה ליחס אנושי מתחשב בבני האדם, בכבודם ובחייהם, דרישה לחיי חברה טובים יותר. חלק מן המצוות הן גם חוקים הקיימים במדינה וחלקן מצוות מוסריות הפונות למצפונו של האדם ואינן מעוגנות בחוק .
דווקא בפרשה נפלאה זו בולט בעיני הצורך להבחין ולהפריד בין מצוות שהן נצחיות ויש בהן נאורות לכל דור לבין מצוות, שגם אם לדורן היו בחזקת התקדמות הומאנית, היום הן מיושנות להחריד.
 לדוגמא: מצוות “כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו” ( כ”ב,8)  היא היום חוק הדורש מבעל המבנה להיות אחראי על מי שנמצא בבניין שלו. (ועדיין פועלים נופלים אל מותם באתרי בנייה.) “לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו” (כ”ב, 4)  פונה אל מצפונו של האדם. היא דורשת מן האדם לא להתעלם מאדם אחר שנקלע לצרה, אם יש בידו לעזור לו. מצוות נפלאות לכל דור.
לעומת זאת, כמה אווילית נשמעת היום ההוראה בפסוק 29 בפרק כ”ב:
” כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורסה ותפשה ושכב עמה ונמצאו ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער(ה) חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו”.
לא רק שנאנסה האישה, אלא שהיא גם צריכה לחיות עם האנס כל חייה ועוד להודות למחוקק שהכריח את האנס לשאת אותה לאשה ולא לשלח אותה כל ימיו… כמה נורא!
אני מבינה שכוונת המחוקק לפני כאלפיים שנה היתה להגן על האישה הנאנסת, שבימים ההם לא היה לה שום מעמד חברתי וכלכלי עצמאי, שמא  תוחרם ותופקר לחלוטין. המחוקק גם דאג שאביה לא יצא בהפסד כספי… מה הרלבנטיות של מצווה כזו לימינו??
בדורות האחרונים עבר מעמד האישה שינויים אדירים, ועדיין נשים נאבקות על הכרה. למשל, על התייחסות החברה ובתי המשפט לאונס. במצווה הנ”ל יש כדי לתת השראה להטלת ספק בסבל של האישה שחוותה אונס.
במדרש במדבר רבה ( פרק ט’ פסקה י’) מופיע מעשה ברבי יהודה שעמדה בפניו אישה וסיפרה: “נאנסתי” והרב  שואל אותה: ו”לא ערב לך?” האישה לא שותקת ומחזירה לו במשל:
“…אמרה ליה: נאנסתי. אמר לה: ולא ערב לך?  אמרה ליה: ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיך ביום הכיפורים שמא אינו רע לך, ובסוף אינו ערב לך ? וקבלה”. האישה ניצחה בקרב המילים את שאלתו האיומה של רבי יהודה. אבל אותי מחריד המסתתר גם מאחורי המשל שלה שהביא לניצחונה המשפטי: לפי הסיפור (שוודאי לא נכתב בידי נשים) היא עצמה מעלה את האפשרות שבאונס יש גם מטעם הדבש.
ואני מוצאת דרך הגוגל את סיקור פרשת השופט נסים שעיה מיוני 2013. רק לפני 8 שנים! בדיון בבית המשפט על צעירה שנאנסה בגיל 13 על ידי ארבעה צעירים פלסטינים אמר השופט נסים שעיה : “יש בנות שנהנות מאונס.”
  ובסיפור אונס דינה שבבראשית ל”ד: ” וירא אותה שכם בן חמור… ויקח אתה וישכב אתה ויענה” לאורך הפרק אנחנו קוראים מה רצה שכם בן חמור ומה עשה, על מה כעסו בני יעקב ומה חשבו ומה עשו . אנחנו לא שומעים בסיפור את קולה של דינה. מה הרגישה? מה רצתה? לעולם לא נדע.
 כך היה לפני אלפיים שנה. לא עוד.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *