פרשת בלק: הקללה שהפכה לברכה | אליאנה תפוחי, תמוז תשפ”ב

פרשת בלק היא הפרשה השביעית בספר במדבר. הפרשה עוסקת בעיקרה  בניסיון של בלק מלך מואב להסיר מעצמו ומבני עמו את הסכנה הקרבה מעם הנוודים המגיע ממצרים. העם הזה עושה שמות ביושבי הארץ, ורק לאחרונה  השמיד את שכניו האמוריים והתיישב בארצו של סיחון. בלק חושש מעימות  פנים אל פנים עם העם  העצום שמטיל עליו אימה,  ומבין שישנם גם  כוחות-על אשר עוזרים לעם הזה, ולכן בוחר באסטרטגיה שונה משל קודמיו. כדי למנוע את האסון המתקרב אליו. הוא מחליט להביא  נביא ידוען הידוע בכך ש “את אשר תברך מברך – ואשר תאר יואר” (במדבר כ”ב, ו)   שיקלל את עם הנוודים, ובכך הוא מקווה להצליח לפגוע בעם ובכוחותיו העלומים ולגרשו מהאזור,  להציל את עצמו  ואת עמו מהאסון המתקרב.

האסטרטגיה  של בלק אולי הייתה במקומה – אבל הביצוע, כפי שאנו למדים – לא צלח לו. הנביא הידוען מ”פתורה אשר על הנהר” (במדבר כ”ב ,ה) , כנראה מהעיר פתור, מקום מושבם של קוסמים ופותרי חלומות, על חוף נהר פרת, מתברר בהמשך הפרשה כנביא שסר למשמעתו של אלוהי ישראל.. למורת רוחו של בלק ובניגוד לתכניותיו, בלעם מרעיף על עם ישראל נבואות ברכה ושבח במקום לקללם :

 “מה טובו אוהליך יעקב  משכנותיך ישראל”   (במדבר כ”ד, ה)

למרות שבלק מביע תרעומת, בלעם לא יכול  לומר את אשר על ליבו, אלא רק את הדברים שאלוהים שם בפיו. התרחשות זו חוזרת על עצמה שלוש פעמים. גם לאחר האכזבה השלישית של בלק מנבואתו של בלעם, מוסיף בלעם נבואת (בונוס) לעתיד לבוא  למואב וליתר העמים באזור:

” דרך כוכב מיעקב   וקם שבט מישראל

ומחץ פאתי מואב    וקרקר כל בני שת” (במדבר כ”ד, יז)

הקללה המבוקשת הופכת לברכה לעם ישראל. השאלה הנשאלת למה בחר אלוהים בבלעם לברך את בני ישראל – ואחת התשובות הניתנת במדרש דברים רבה היא שכאשר ברכה באה מפיו של אויב, אי אפשר לחשוד שהיא באה מתוך משוא פנים.  האסמכתא להיותו של בלעם לא מאוהבי ישראל, מופיעה בפרשת מטות , כאשר מיוחסת לו המזימה לפגוע בבני ישראל  על ידי שימוש בבנות מדיין כמפתות. יוזמה שהביאה למגיפה הקשה המתוארת בפרק.  אך למרות הכל , בעתיד, מבין גם בלעם:

וישראל עשה-חיל” (במדבר כ”ה, יח)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *