פרשת  וַיֵּצֵא: לחם לאכול ובגד ללבוש | עובד דבורה, כסלו תשע”ט
יעקב יוצא מביתו בבאר שבע צפונה למצוא לו כלה אצל משפחת דודו, לבן אחי רבקה. יעקב בודד בדרך, ומודאג , נודר נדר ואומר כך:

אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה’ לִי, לֵאלֹהִים.[1]

לפסוק זה נדרשו חז”ל בבראשית רבא.[2] שם יש מדרש אשר בו מסופר על עקילס שהיה גר. עקילס זה, נכנס אצל רבי אליעזר ואמר לו: “זה כל שבחו של גר, שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה?”
אותו גר מקשה אצל הרב, ואומר: “האם זה כל שכרי על כך שאני מקבל עלי את הדת שלכם, עם כל שורת המצוות והחוקים? האם זוהי ההבטחה הגדולה, ‘לחם ושמלה’?”. רבי אליעזר עונה לו ואומר: “וכי קלה היא בעיניך, הרי זה כל מה שביקש יעקב אבינו, לחם לאכול ובגד ללבוש”. תשובה זו לא ספקה את הגר, ולא נחה דעתו עד שהלך לרבי יהושע. זה האחרון ראה, כמו שאומרים, עם מי יש לו עסק, והתחיל לפייס אותו בדברים, ואמר: “לחם לאכול הכוונה לתורה, ובגד ללבוש זו הטלית”. עוד הוסיף שחשוב לזכור, שעם ישראל מכבד מאוד את הגרים, שכן משיאים בנותיהם של הגרים לכהונה.  אין כל ספק שהפרוש של רבי יהושע על דרך הדרש היה דחוק ביותר. הביטוי “לחם לאכול ובגד ללבוש” כפשוטו יש לו משמעות חזקה ביותר באמונה. 
אמר רלב”ג: “אין ראוי לאדם שיהיה בהול להון, אבל יספיק לו ההכרחי. הלא תראה שיעקב לא שאל מאת ה’ אם ההכרחי, לחם לאכול ובגד ללבוש”.
ביסוס מרשים של התפיסה הזו הציג רבנו בחיי, שהיה הוגה דעות ובעל מוסר שחי בסרגוסה שבספרד במאה ה-11. רבינו בחיי רואה בדברי יעקב בקשה מאת ה’ שייתן לו את צרכיו הבסיסיים. הרדיפה אחר מותרות, לדעתו, היא אם כל חטאת. העוני והעושר מביאים לידי חטא. העוני גורם לאדם להיות חנפן, והעושר מביא לעזות פנים וגבהות לב.
מחשבה מעניינת על כך שאין להקל ראש בסיפוק הצרכים הבסיסיים של האדם אנו מוצאים בדברים שנכתבו בסוף המאה ה-18, כאשר התגבר הזרם הרציונלי בחשיבה באירופה. באותה עת השאירו את הסיפורים על חסדי האל לשליחיו עלי אדמות, וגייסו את החכמה המדעית לטובת ניהול צרכי האדם. כלכלן בשם מלתוס[3] (שהיה גם כומר) הגיע להכרה שהעולם הולך לקראת שואה (מה שקשור לענייננו, לא יהיה לחם לאכול ובגד ללבוש). מלתוס חשב ומצא תאריך מדויק שבו לא יהיה לחם לאכול. כל כך למה? הוא מצא שאוכלוסיית העולם מכפילה את עצמה כל 25 שנה, ומצד שני מלאי המזון והתוצרת החקלאית גדלים בשיעורים הרבה יותר נמוכים. למי שיש לו מעט ידע במתמטיקה, מסביר לו מלתוס, שאוכלוסיית העולם גדלה בטור הנדסי, ואילו מלאי המזון גדל בטור חשבונאי. לפיכך העולם צפוי לרעב גדול שיביא בסופו של דבר לכיליון המין האנושי.
זה כמובן לא קרה, כיוון שהוא לא לקח בחשבון משתנים נוספים. יחד עם זאת אין מקום לשאננות. מן הראוי לקחת את הנוסחה ולהוסיף וקטורים אחרים שצצו עם הזמן ושמשפיעים על המשוואה, כגון: גידול בצריכת חלבון מן החי, התחממות גלובלית, גידול בכמויות הפסולת ועוד.
האם לא יהיה זה נכון לחשוב על “לחם לאכול ובגד ללבוש” לא רק כמידת חסידות וצניעות, אלא גם כצורך קיומי ראשוני, כמו שראה זאת יעקב אבינו?

 

________________________________________
[1]  בראשית כח, כ-כא
[2]  בראשית רבא, סדר ויצא, פרשה ע, פרק ה
[3]  Thomas Robert Malthus.,”מסה על עקרונות האוכלוסין”, 1798

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *