פרשת וַיֵּרָא: וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה [א]  / אניטה תמרי, חשוון תשע”ח.

אין פרשה בספר בראשית שאין בה דרמה. עולם נברא. עולם נחרב. מגדל נבנה בשותפות כלל אנושית. השותפות מתפרקת. אדם יוצא מארצו, ממולדתו ומבית אביו. אדם מתמקח עם אלוהים. אש וגופרית הורסים ערים. ועוד לא דיברנו על אב שככל הנראה מוכן להקריב את בנו על מזבח אמונתו.

התורה, אף שהיא מקצרת בתיאורים, מוסרת אותם בדייקנות. “ויהי ערב, ויהי בוקר, יום שני”. “ויהי לשבעת הימים, ומי המבול היו על הארץ”. “ובחודש השביעי, בשבעה ועשרים יום לחודש, יבשה הארץ”. “וישכם אברהם בבוקר”. “וייוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר”. הכול מוגדר, השעה ברורה, התאריך ידוע. הסיפור מסודר.

ובכל הדיוק הזה, מופיעות שלוש מילים בסגנון “כזה, כאילו”: “וכמו השחר עלה”

וכמו השחר עלה. בכל מקום אחר במקרא שבו מופיעה המילה “כמו” היא מופיעה במשמעות של דימוי: “ירדו במצולות כמו אבן”, “ואהי להם כמו שחל, כנמר על דרך אשור”. המילה “וכמו” מופיעה רק עוד פעם אחת בתנ”ך כולו “ויבא סגנים כמו חומר וכמו יוצר ירמס טיט”. גם כאן – דימוי.

ואם כך, מה פירוש “וכמו השחר עלה”?

בפירוש הרטום/קסוטו ההסבר הוא “וכאשר”. אך מכיוון שלא מצאתי מקבילה למבנה “וכמו השחר עלה”, אני מניחה שגם פרשנות זו מנסה להסביר משהו תמוה, והמילה “כאשר” היא הסבר כלשהו.

לו היינו אנחנו אנשי סדום, איך היינו מתארים את מה שקרה באותו יום? המקרא מספר לנו “השמש יצא על הארץ… וה’ המטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש מאת ה’ מן השמים”. הכתוב ממשיך ומתאר חורבן אדיר, אבדן כל האנשים ואפילו צמח האדמה, וקיטור עולה מהחורבות “כקיטור הכבשן”.

יש ימים ולילות בחיינו שמה שקורה סביבנו הוא כל כך גדול, כל כך נורא וכל כך לא נתפס, שהגדרות הזמן אינן מתאימות לו. היום היינו אומרים “הזוי”, או “לא מציאותי”. ואכן, אותו יום, לכל מי שחווה אותו, היה שונה מכל מה שקדם לו ומכל מה שיבוא אחריו.

וכמו השחר עלה. כמו התחיל יום חדש. כאילו זרחה השמש כבכל יום ולא היא. המציאות עלתה על כל דמיון, היום ההוא לא היה כאחד הימים. וכמו השחר עלה.

הבהרה

א. נכתב בהשפעת ליקוי החמה שראיתי לפני חודשיים והשמש האדומה שראיתי לפני שבועיים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *