פרשת ויקהל-פיקודי: שלבים בהתפתחות האדם שנברא בצלם: בריאה, מבול ומשכן | אלי מיאסניק, אדר תש”פ

הפרשה מספרת על סיום מלאכת המשכן, במונחי “ויכל” המזכירים את סיום הבריאה. בבר’  ב1 נאמר “ וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם” ובפרשתנו,  בשמ’ לט 32 נאמר “ וַתֵּכֶל–כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד”. בבר’ ב1 נאמר ”  וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה” ובשמ’ מ 33 נאמר ” וַיְכַל מֹשֶׁה, אֶת-הַמְּלָאכָה“.
מחד, ניתן לפרש את הדמיון הלשוני כניסיון להציג את מעשה המשכן בשפה גבוהה . אך מאידך, ראשונים ואחרונים (למשל: ילקוט שמעוני, בובר, נחמה ליבוביץ ) בחנו את הדמיון המילולי ( אגב, דמיון גם  בביטויי בריאה- משכן  אחרים וגם ביטויי משכן- נח)  וניסו ללמוד ממנו.
להלן  אציע תזה  שמסתמכת על הדמיון המילולי וטוענת שהמשכן אמור לאפשר לה’ לפתח “אנושות נכונה” בעזרת “עם חדש” שאמור לעצב “בן אנוש נכון” ,  ובכך להתגבר על כשלים שלא נצפו במהלך הבריאה.
תהליך הזרימה למטה מציג  מעין מבוא לתזה זו:

1) בריאה. האדם נברא בצלם ה’

(2) אכזבה מרעת האנושות הראשונית

(3)החלטה- תוקם  אנושות חדשה מזרע נח

(4) השיטה- מבול ימחק את האנושות הישנה

(5) מימוש- נח יינצל באמצעות תיבה ויקים אנושות חדשה

(6) ה’ כורת ברית עם נח וצאצאיו

 

 

(7) אכזבה מהאנושות החדשה שהפכה עכו”ם

(8)החלטה- זרע אברהם ינסה יפעל נגד תפישת העכו”ם.

(9) השיטה- הכשרת זרע אברהם במשך 400 שנה להפוך עם חדש

(10)מימוש – משה ניצל מהשמדה באמצעות תיבה ובבגרותו מציל את העם החדש

(11) ה’ כורת ברית מעודכנת עם העם החדש

(12) בניית משכן- ה’ מרוצה מהצלחת קונספט העם החדש ומחליט לשכון בתוכם

ה’ ברא עולם שבו האדם הוא בצלמו (1). לאחר כ 10 דורות, ה’ מתאכזב (2) :וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם ( בר’ ו5). ה’ מחליט להשמיד את האנושות הראשונית ולהקים אנושות חדשה (3)  שתתבסס על צאצאיו של נח (בר’ ט9) אותו הציל באמצעות תיבה (5) . לאחר ההצלה, ה’ כורת ברית עם נח וצאצאיו ( בר’ ט’ 8-17) בתקווה שהאנושות החדשה (6), תהיה לרוחו.
אך, לא כך אירע. לאחר כ 10 דורות נוספים, התברר לה’ שמרבית עמי האנושות החדשה שיצאה מצאצאיו של נח הפכו עכו”ם (7) ואינם מכירים את ה’.  
ה’ מבין שמאמציו לאנושות חדשה נכשלו. הוא מזהה את הבעיה בצורך בקשר רצוף ואיכותי יותר בינו לבין נבחרת מהאנושות שתסייע להטמיע את ערכיו. נבחרת זו תהיה  עם חדש שיהווה הזרז לאנושות שונה. (“וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ” שמ’ יט 6). העם החדש יוקם מזרעו של אברהם (8) כאמור  בבר’ יב 2-3: – וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל. …וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. כלקח ממקרה נח, ה’ בוחר להכשיר את העם חדש שיהווה זרז  לאנושות במשך 400 שנה  (9) . המסר הוא שלא ניתן להקים עם יש מאין.

לאחר כ- 400 שנה, נתקלת התוכנית במכשלה: פרעה שרואה עצמו כאל מתחרה, פועל  על דעת עצמו להעלמת העם החדש. העם  החדש עומד אפוא לפני העלמות/ השמדה, שבניגוד למבול, לא תוכננה ע”י ה’. כבאירוע נח, ה’ נעזר בדמות מובילה, משה,  כדי להביא למימוש תוכניותיו לשנוי האנושות.
בתחילה, משה עצמו ניצל מהשמדה אישית בעזרת נשות העם החדש, ללא מעורבות ה’ (!).  הצלתו התממשה כמו במקרה נח, בעזרת תיבה. (10, שתי התיבות היחידות במקרא- שתיהן אפשרו הצלה של הגיבור המושיע). ה’ רואה כנראה  ביכולת נשות העם החדש להביא להצלת משה  סימן לחיוניות של העם החדש וממשיך בתוכניותיו.
בהמשך משה מעמיד במקומו, בהנחיית ה’, את פרעה- האל המתחרה, ומציל את העם החדש מהשמדה (יציאת מצריים) ומובילו  דרך מהמורות וספקות קשים- מסה ומריבה, המן, העגל וכד’,  להסכמת העם החדש לכרות ברית מעודכנת  עם ה’ . הברית שונה משמעותית מזו שנכרתה עם נח:  העם וה’ נוטלים  על עצמם מחויבויות רבות.  בין היתר, הברית כוללת משכן, שנבנה מתרומות העם ומאפשר לעם להרגיש שה’ הוא חלק ממנו ( וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם, שמ’ כה 8) תוך  קשר תמידי עימו (12), באמצעות הקרבנות, האורים והתומים ומעקב אחר הענן (שמ’ מ 28).

המשכן מהווה אפוא הסמל המובהק להבנת ה’ שהצליח בהחלטתו לברוא אדם בצלמו: העם החדש פועל  כמצופה ממנו בהעזתו למרוד בפרעה -האל- המתחרה ובהסכמתו לברית. ולכן מוענק לו פרס- המשכן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *