פרשת וַיַּקְהֵל: מה משרת המשכן עבור ב"י ומה הקשר ליום השבת? | אלי מיאסניק, אדר א, תשע"ט

ספר שמות הפותח בהקמת העם ע"י ניסים ייחודיים ובתמיכה בו באמצעות הברית, מסתיים בפירוט טכני רב של מעשה המשכן  המתואר בפרשות תרומה, תצווה, חלק מ- כי תשא, ויקהל ופיקודי:  כ-600 פסוקים מול כ-100 פסוקים בלבד בפרשת משפטים.

הסבר ראשון לתשומת הלב הגדולה של התורה למעשה המשכן הוא הצורך לייצב את מעמד הכהנים כמעמד מוביל. למשל בשמות מ:

 וְכִהֲנוּ לִי; וְהָיְתָה לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם, לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם.

מעמד זה נשמר עד לחורבן הבית השני, עת המסורת הכהניסטית הוחלפה במסורת חזליסטית (ראה למשל הגדרת משימת הוראת התורה לשבט לוי ולכהנים בדברים לג מול הדילוג עליהם בפרקי אבות א). הייצוב של מעמד הכהני אינו תיאורטי בלבד. הוא זוכה בפרשות המשכן למכפיל כח באמצעות הגדרת דרך המימון למשכן= התרומות שמהוות גם כופר (שמות ל) שמאפשר לכפר על עוונות. כופר זה (כגון מחצית השקל) שהועבר לכהני המקדש, הפך מנהג נפוץ מאד בימי הבית השני. כל העם כולל הפזורה נטלו בו חלק.

הסבר שני לתשומת הלב הגדולה של התורה למעשה המשכן, הוא טקסי. אירוע העגל הדגיש את הצורך של ב"י בסמלים כגון אלו שהיו מקובלים בעולם העתיק. כנאמר במדרש אגדה שמות כז:

אמרו ישראל לפני הקב"ה: …מלכי הגויים יש להם אוהל…וכן הוא תכסיסי מלוכה…ואתה…לא יהיו לפניך תכסיסי מלוכה וגו'?

אך התורה לא דואגת רק לצורך ב"י ב"תכסיס מלוכה". היא גם מוודאת באמצעות ההצגה הפתוחה של המפרטים קבל עם ועדה, שהמשכן, מעשה ידי ב"י, הוא נטול מאגיה שהייתה מקובלת במקדשי העולם הקדמון.

הסבר שלישי הוא התובנה של ה' שיש לסייע לב"י בשיטות ניהול המקובלות אצל עמים בעלי עבר מוכח. סיוע זה החל כשיועץ חיצוני, יתרו, הביא לקביעת  היררכיה ניהולית- שיפוטית, והמשיך ביצירת מנגנונים שימנעו מצבים שבהם ב"י היו חדלי אונים לגבי תפקוד יומיומי בסיסי, כמו אספקת מים ואוכל וגם יאפשרו להתמודד עם מצבים חדשים כגון קביעת נתיב התקדמות, היעלמות משה והתנפלות עמלק. כדי לפתור זאת, ה' הופך את המשכן לאמצעי נגיש שבעזרתו יוכלו ב"י  לרכוש תחושת בטחון ומסוגלות. זאת במיוחד אחר ההתגלות בהר סיני.  

  1. מעתה, ב"י יכולים לראות מהן הנחיות המסע של ה' בזמן אמיתי. כנאמר בשמות מ- וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'.
  2. תקשורת משה עם ה' מתבצעת רק במשכן מעל הכפורת. כמו למשל, בויקרא א-; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. קרי, אירוע העלמות משה לא יחזור על עצמו.   
  3. עתה מתאפשר יהיה לתקשר עם ה' בצורה יזומה גם דרך האורים והתומים שנמצאים בחושן ושהופעלו למשל, בעת בחירת יהושוע בבמדבר כז.

הסברים ותובנות אלו מאפשרות לדעתי להסביר מרכיב מתמיה נוסף באירוע המשכן והוא – אזכור השבת, בשמות לא ובשמות ל.

ניתן אמנם לפרש את איזכור השבת לעניין איסור עבודה במשכן, אך להלן מוצע שכיוון שהמשכן עומד להפוך כלי מרכזי, קדוש ואינסטרומנטלי בתפקוד העם, ה' מפנה את תשומת לב העם בשמות לא, שהאמצעי הטקסי וההכוונתי הזה, אינו ממהות האמונה: לכן

וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ.

ה"אך" נועד לבדל באזני השומע בין תהליך הבנייה האלוהי של העולם שממנו נובעת השבת לבין תהליך הבנייה הארצי של המשכן. על אף שה' בנה עולם ב 6 ימים וב 56 פסוקים בלבד לעומת 600 פסוקים בפרשת המשכן, המסר הוא – נא לא להתבלבל: המשכן אינו תחליף לאל. הוא מעשה ידי אנוש ולו תפקיד סיועי בלבד. מהות האמונה הינה האמונה המונותאיסטית בבריאת העולם שהשבת היא סימנה- האות שלה. כמו שנאמר בשמות לא:

וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת…, בְּרִית עוֹלָם בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–אוֹת הִוא, לְעֹלָם:  כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה… וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.

במילים אחרות, לא המשכן הוא האות. השבת הינה האות המחייב את ה' בבריתו עם ב"י. אך, על ב"י מוטלת המשימה לתחזק ( וְשָׁמְרו) עבור ה' את האות הזה (כמו הקשת בבראשית ט שהייתה  לְאוֹת בְּרִית). זאת מממשים ע"י אזכור מדי שבוע את המחויבות למונותאיזם בעזרת ההצהרה שהעולם נברא ע"י ה' וע"י הכרתם שהשבת הוסבה באמצעות הברית לאחריותם. לסיכום- ב"י אחראים לתחזק את השבת כאות עבור ה', עם או בלי המשכן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *