פרשת וארא: השליחות הכפולה של משה ואהרון.  אליאנה תפוחי

פרשת וארא היא הפרשה השנייה בספר שמות – הספר שבו מסופר סיפור יציאתם ממצרים של בני ישראל. כבר בפרשה הראשונה – פרשת שמות – מתוארים הצעדים הראשונים של “מבצע יציאת מצרים”, בעקבות התגלות אלוהים למשה בסנה. באותו מעמד נקבעה בעצם השליחות הכפולה: מצד אחד לדבר עם העם ולהכינו לגאולה מהשעבוד, ומהצד השני – לדבר עם פרעה ולשכנעו לשחרר את העם. שתי השליחויות גם יחד נחוצות לביצוע המשימה. השליחות הוטלה על משה ואהרון יחדיו. אך, מה חלוקת התפקידים, בין שני השליחים? לכאורה, נראה ששווה – משה ואהרון צוות אחד הם. אבל כשאנו בודקים לעומק את הנושא הזה בשתי הפרשות הראשונות של ספר שמות, מתגלה לנו תמונה שונה במקצת. במעמד הסנה, אלוהים ממנה את אהרון לפה למשה- שהינו “כבד פה וכבד לשון” ואת משה – לאלוהים שלו – כלומר, למי שימסור לו את הדברים שעליו לומר.

 השלב הראשון בשליחות, בפרשת שמות, היה העברת המסר של הגאולה הקרבה על ידי אהרון לזקני בני ישראל, כפי שנמסר לו על ידי משה. התגובה למסר הזה הייתה בהחלט חיובית. הזקנים האמינו לאהרון כי פקד אותם האל והביעו את נכונותם למבצע היציאה ממצרים.

בשלב השני בשליחות, משה ואהרון הציגו את דרישתם לפני פרעה, לשלח את העם למדבר. פרעה לא שש לשחרר את עבדיו, וראה במעשה זה מרד בו ובממלכתו, וכעונש הטיל על העם עבודה נוספת שדרשה מהם לקושש את התבן בעצמם, תוך עמידה באותה מכסת ייצור. כמובן ,שהדבר הזה הכעיס את העם אשר בא בטענות למשה ולאהרון. משה ברוב תסכולו פנה לאלוהים, בסוף פרשת שמות, תוך הדגשת הנזק שגרמה שליחותו לעם אשר אותו הוא אמור להציל.

בפרשת וארא, כדי לתת מענה לעם הנאנח תחת סבלו, אלוהים מזכיר למשה את הקשר שלו לעם ולברית שכרת עם אבותיהם ואת הבטחתו להוציא אותם מעבדות לחירות ולהביאם לארץ אבותיהם. משה חוזר לעם לבדו עם המסר המחזק, אבל המסר, בפעם הזו, לא מתקבל על ידי בני ישראל, כפי שמציין הכתוב ” לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה” (שמות ו ,ט). נשאלת כאן השאלה למה העם לא רצה לשמוע את דברי משה על הגאולה הקרבה? האם רק בגלל גזירת פרעה על התבן או שיש סיבות נוספות? נראה לי שיש כאן הרבה מעבר לכך. ראשית, משה הוא “כבד פה וכבד לשון” ולכן קיבל את אהרון אחיו להיות לו לפה, וכאן הוא מופיע בפני העם בלי אהרון (הפה שלו). שנית, נראה שמחבר הטקסט מרגיש שהבעיה היא אפילו יותר עמוקה. העם מכיר את אהרון אשר כל חייו חי בקִרבו, אבל, לא את משה שהוא דמות חדשה עבורם, המגיעה ממקום (או אפילו מעולם) אחר, ולכן יש צורך להבהיר את מקומו בהיררכיה השבטית של העם. זו הסיבה שהטקסט מגולל כאן לראשונה את שושלת בני לוי ואת מקומם של משה ואהרון בשושלת זו, ומבהיר שהם אלו שנבחרו על-ידי האל להוביל את מבצע יציאת בני ישראל ממצרים. משה ואהרון חייבים להופיע יחדיו לפני העם “אהרון ומשה אשר אמר ה’ להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם ” (שמות ו, כו). כאשר אהרון מנהל את ההדברות עם העם. לעומת זאת , בשליחות בפני פרעה שניהם ניצבים יחדיו, “ראה נתתיך אלהים לפרעה, ואהרון אחיך יהיה נביאך” (שמות ז, א) . בבית פרעה מי שמוכר הוא משה, ועל אף היותו כבד פה, הוא זה שצריך לעמוד ולהשמיע בפני פרעה דברי אלוהים חיים, ולהראות את האותות והמופתים שהוא עושה בשם אלוהי העברים. תפקידו של אהרון במקרה זה הוא להיות הנביא ולפרש את דברי משה, אולי בדומה לתפקיד האורקל בדלפי.

אולי ניתן לראות בחלוקת התפקידים בין שני המנהיגים הללו את הבסיס להנהגה הנוכחית של ראש ממשלה וראש ממשלה חלופי? השאלה היא האם אחד הוא הפה או הנביא של השני?

Leave a Reply

Your email address will not be published.