English

פרשת תזריע-מצורע פוגשת קורונה | שושנה מיכאל צוקר, ר”ח אייר, תש”פ

אין כמו הפרשה הכפולה תזריע-מצורע להפגיש אותנו עם העובדה שהתורה אינה מתעניינת רק בדברים ברומו של עולם אלא גם בפרטים הגשמיים ביותר בחיי האדם ובפירוט רב. זה לא תמיד נוח לנו. כאשר אנחנו לומדים תורה או מקשיבים לקריאת הפרשה בבית הכנסת אנחנו מחפשים, לעתים קרובות, לצאת מן השגרה ולהתנתק מדברים כואבים, מלוכלכים ודוחים. ולא רק אנחנו. יתכן שאי-נוחות זו היא הסיבה (או לפחות אחת הסיבות) שחז”ל,[1] ורבנים רבים בעקבותיהם, מוציאים את המילה “מצורע” מהקשרהּ, מפרקים אותה לגורמים, קוראים “מוציא שם רע” ומנצלים את ההזדמנות לדרוש על לשון הרע ורכילות. בכל זמן ובכל מקום יש חשיבות רבה לשמירת הלשון אבל בכל זאת, התחמקות היא התחמקות.
לכן אני נגשת שוב לפרשות בתקווה שאיזה נקודת אחיזה תצוץ. והנה קרוב לתחילתהּ של פרשת מצורע, יש כזו:  “וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע־הַצָּרַעַת” (ויקרא יד: ג).  בחול המועד פסח תש”פ אנחנו, ואיתנו העולם כולו, צמאים ל-“הנה נרפא” לבשורת הרפואה. ואני ממשיכה לקרוא. פרטי הפרטים של תהליך הטהרה רחוקים כל כך מן האלכוג’ל וממסכות פנים שאחיזתי נחלשה. אולי כן אכתוב על לשון הרע.

לא. בכל זאת יש כאן משהו חשוב בשבילנו. הצרוע הופרד מן הקהילה וחי בבידוד עד שנרפא. הכהן, בתפקידו הפרא-רפואי, מאשר את ריפויו אבל החולה אינו חוזר ישר לקהילה כאילו דבר לא קרה. יש מעבר והמעבר לוקח זמן.[2] החזרה איננה מיידית – משהו קרה לאדם.

הכניסה לריחוק פיזי, בידוד, וסגר קרתה בשלבים. בפורים נכנסנו כקהילה, כמעט כמו רגיל אבל חלק מן החברים כבר היו בבידוד ולכן שידרנו את תפילות הבוקר ואת קריאת המגילה בפייסבוק לייב, בשבת פרה לא היה קידוש (!!) וביום שני לאחריו קבענו מראש מי יעזוב לו יגיעו 11 מתפללים למנין. מאז עבר כחודש בלי שנפגשנו כקהילה במרחב פיזי אחד. אנחנו שומרים על קשר באמצעים חדישים ומבורכים אבל בכל זאת יש ריחוק. משהו משתנה, אעז לומר שכולנו משתנים, אפילו מעט ובתת-מודע. בבוא היום שנשמע את המילים “הנה נרפא” וחובת הריחוק תוסר, ראוי שכולנו נהיה מודעים שלא הכל בהכרח יחזור להיות בדיוק כמו שהיה, כאילו לא אירע דבר.

כאשר שוב נתכנס, ונחזור ללחוץ ידיים ואפילו להתחבק, אני תקווה שנדע להיות רגישים לשינויים אם אכן היו.

*************************************

[1]  ויקרא רבה פרשה טז סימן ו:

אמר ר’ יהושע בן לוי: חמש תורות כתובות במצורע: “זאת תורת נגע צרעת” (ויקרא יג נט), “זאת תורת אשר בו נגע צרעת” (שם יד לב), “זאת התורה לכל נגע הצרעת” (יד נד), “זאת תורת הצרעת” (יד נז). והקיף: “זאת תהיה תורת המצורע” (יד ב) – תורת המוציא שם רע. ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה. לפיכך משה מזהיר את ישראל: “זאת תהיה תורת המצורע”.

[2]  קבלתי השראה לדברי מדבריהּ של ר’ אביטל הוכשטיין, “קהילה בבידוד” דבר תורה לפרשת פרה ‏‏(‏https://tinyurl.com/r5lmpfb‏)  ‏

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *