פרשת תולדות: יצחק מדבר | מוטי לקסמן, תשע”ט
אז שוב צאצאַי וצאצאי ישמעאל רבים, מכים זה את זה, כאילו לא היה אחרת מעולם.
אתה שומע אל?
ואתם וודאי מתפלאים שאני בכלל מעיז לפצות פה.
ועוד לבוא בטענות.
לי מתאים לומר בכלל משהו?
כאשר גורשו ישמעאל והגר הֶעזתי לומר משהו?
וכשאבי הגדול עקד אותי על המזבח, שמעתם קול יוצא מפי?
יותר מכך, “[יצחק] הוא היחיד מבין שלושת האבות, שביטא את חיבת הארץ רק בישיבה סבילה”.[1]
נו, באמת רק בישיבה סבילה???
אחת ולתמיד יש להבהיר זאת!
“וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק”.[2]
כך נפתח הסיפור, למה שאתם קוראים, פרשת תּוֹלְדֹת.
לכאורה פתיחה שגרתית לפתיחת סיפור התפתחותו של דור חדש.[3]
“לכאורה” אני יצחק אומר, למה אני אומר “לכאורה”?
שימו לב, למעשה שני החלקים בפסוק משמעותם זהה: החלק הראשון של הפסוק “יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם” הוא שווה משמעות לחלק השני “אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק”. שני חלקי הפסוק משדרים תוכן אחד, יצחק הוא בנו של אברהם. מה ניתן להבין מחזרה ספרותית זו?
האם בגללי, בגלל יצחק כתוב כך?
לא, בגלל מעמדו של אבי, אברהם נאמר כך, לא בגללי.
אבל, לא רק בעניין נוסח פתיחת הפרשה, אני דורש תיקון התיאור של דמותי.
הנה, נכון, גם בני יעקב אהב אישה, “אֶת רָחֵל”.
והמשוררים שלכם הפכו זאת למודל של אהבה.
הרי גם אני אהבתי את אשתי, אגב, אשתי היחידה!
אבל בהשוואה בין אהבת בני יעקב את רחל, לאהבתי את רעייתי היחידה, רבקה, אהבתי אינה פחותה משל בני, להיפך.
הנה, כאשר רחל גילתה שהיא עקרה, והיא פנתה אל “האוהב הגדול”, יעקב בני, האוהב הגדול, לא גילה אמפתיה והקשבה לרחשי ליבה, להיפך בני יעקב, כעס עליה.
ואילו אני, יצחק הפשוט, לא חיכיתי שרבקה אהובת לבי, תעלה לפני את עקרותה, אני מיד פניתי, ביוזמתי פניתי אל אלא האלוהים והוא נענה לי.
אכן, אני יצחק, אני, באמת מלא אהבה.
הנה בעניין בָּנַי
כתוב: “וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב”.[4] ואם כתוב אז זה נכון.
ומה אתם חושבים שאני לא אהבתי את יעקוב, ועוד איך, אבל גם עשו הוא בני ואוי אבוי אם הייתי מזניח אותו, כמו שרבקה הייתה רוצה.
אז באמת גיליתי אהבה כנה לעשו: “וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו”.[5] בגלל הציד אהבתי אותו, מה פתאום?
אהבתי אותו כי בני הוא, בדיוק כמו יעקוב בני הוא.
אבל לא רציתי להתווכח עם רבקה יותר מידי, אז הסכמתי לתירוץ של  כִּי-צַיִד בְּפִיו.
אגב, הסטייקים שהוא היה מכין לי היו נהדרים.
אז תשאלו אבל איך רבקה סידרה אותך עם הברכה שרצית לתת לעשו ונתת ליעקב?
סידרה אותי , נו, באמת?
אתם חושבים שרבקה ויעקוב התם סידרו אותי? מה, אני לא ידעתי שזה יעקוב המתחפש?
אמנם כתוב: “וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת”.[6]
זה נכון, אבל אתם יודעים כשרואים פחות, אז שומעים וחשים יותר טוב, וכך היה. זיהיתי את יעקב. ידעתי בברור שהוא לא עשו, אבל ידעתי גם מהי תכנית האלוהים, אז עשיתי עצמי כאילו אני לא מבחין, ושמרתי ברכה גם לעשו, כפי שאתם יודעים.
 
הרי בפתיחה אמרתי, “שוב צאצאַי וצאצאי ישמעאל רבים, מכים זה את זה, כאילו לא היה אחרת מעולם.
אתה שומע אל?
אבל, היססתי אם יש לי זכות דיבור
כעת אתם מבינים שאין בסיס להיסוס זה.
אז, הקשיבו, וספרו זאת גם למנהיגים הגדולים שלכם.
שמי יצחק.
 
ניסיון רב יש לי, בצחוק.
 
נולדתי בצחוק, ההורים שלי פשוט צחקו.
נו, להיוולד לבן מאה ולבת תשעים זה לא הכי נעים, אבל לקחתי מהם את התכונה החשובה ביותר שלי, ומהי?
הצחוק.
וצחקתי עם אחי “וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק”.[7]
גם עם אשתי האהובה, רבקה.
“וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּו”.[8]
ואני יצחק הקטן, מציע לכם בכל הרצינות.
אני מתפלל כל יום, שכולכם, צאצאי, וצאצאי אחי ישמעאל; אלה המתגודדים פה, בארץ האבות, על עוד עמדה, ועל עוד טענה, ועל עוד אמת…
תקשיבו לסבא יצחק בן אברהם:
תאמינו, ומה שחשוב יותר,
אל תהיו חמורי סבר, אל תהיו כל-כך רציניים,
תחייכו, תצחקו צחוק בריא ותאהבו באמת בכל ישותכם, ויהיה טוב, באמת.
 
ואם בכל לב
נצחק
ישמע אל
ויביא טוב
על כל יושבי תבל.
______________________________________
[1] שם, עמ’ ריט.
[2] בראשית כה, יט.
[3] הביטוי “אֵלֶּה תּוֹלְדֹת” או “וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת” מופיע במקרא גם בהתייחס לדמוית אחרות: נח (בראשית ו, ט); תרח (בראשית יא, כז); ישמעאל (בראשית כה, יב); עשו (בראשית לו, א), ויש דוגמאות נוספות.
[4] בראשית כה, כח
[5] בראשית כה, כח
[6] בראשית כז, א.
[7] בראשית כא, ט.
[8] בראשית כו, ז–ח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *