פרשת שמיני: לשמור ולשמר | אניטה תמרי, ניסן תש”פ
אני כותבת שורות אלה כחודש לפני שנקרא את פרשת שמיני. עדיין עומדים בספר שמות, ועוד עלינו להתקהל ולהתפקד לפני שניכנס לחוקים של ספר ויקרא ולחנוכת המשכן
אנחנו מצויים עכשיו בחלק לא ידוע של משבר הקורונה. האם זה הפרק הראשון? ואם כן, האם מדובר בסיפור קצר? בנובלה? או שמא בספר עב-כרס ואולי אפילו במשהו שיש לו כרכים רבים? כמו בני ישראל במדבר, אנחנו עומדים בפתחו של לא נודע. כמו בני ישראל במדבר, אנחנו מדשדשים, עושים כמיטב יכולתנו ומקווים לטוב. שלא כמו בני ישראל במדבר, אין לנו מנהיגות
מה שיש לנו בימים אלה הן הגבלות. מקומות רבים נסגרו בפנינו. אפשר להיפגש רק עם אנשים ספורים וגם זה תוך שמירת מרחק. התנועה בתחבורה הציבורית מוגבלת. סייגים על גבי סייגים
ובפרשת שמיני, עוד סייגים שמלווים כל אחד מאתנו כיהודי וכיהודייה – רשימת בעלי החיים המותרים לאכילה ואלה שאסורים עלינו. ורשימה זו מלווה כל אחד מאתנו, אם אנו שומרי כשרות, אם איננו שומרים ואם אנחנו שומרים בתוך סייגים שהצבנו לעצמנו
בימים אלה של הקורונה, מרחפות הרבה שמועות וסיבות להסביר את מה שאינו מובן לנו. בין שאר ההסברים – וידוע שימי מגפה מלווים לא רק בחוליי הגוף ובחוליי הנפש אלא גם בחוליים חברתיים, ובעיקר שנאת זרים – ההסבר בדבר מזונם של הסינים. אתם יודעים מה הסינים אוכלים? גועל נפש! לא פלא שכל הצרה הזו באה מאנשים שאוכלים רמשים, חזיר, שקצים וכל מיני תועבות. העובדה ש 1.4 מיליארד סינים אוכלים אוכל זה אלפי שנים, אין לה שום קשר להצבעה על האשמים לנגיף – אותם מאכלים אסורים
ולמה אסור לנו לאכול אותם? אין ספור סיבות נִתנו – גהות ולכלוך, להבדיל אותנו מהעמים סביבנו, להשאיר אותנו רק בתוך עצמנו. ואולי יש סיבה אחרת, והיא קשורה להגבלים. הארץ נִתנה לנו “לעַבְדַהּ וּלְשַמְרַהּ” (בראשית ב, טו) – לא לנצל אותה עד תום. לא לקחת ממנה הכול – עלינו לעבוד ולעבד, לשמור ולשמר. וכדי להזכיר לנו שלא הכול פרוץ, לא הכול שלנו – מזכירים לנו זאת דיני אכילת הבשר. נכון שיש לנו חצים וקשתות וצלצלים ורשתות דיג. אנו יכולים לטמון פח לדובים ולירות בכל ציפור במעופה. אבל לא. פרשת שמיני אומרת לנו שיש לנו כל שאנחנו צריכים. לא חסר דבר ברשימת החיות המותרות לבריאות הגוף שלנו. וכולנו יודעים שבריאות הגוף היא רק מרכיב אחד באנושיותנו. הידיעה שיש גבולות, שיש חוקים, שיש מותר ושיש אסור, היא שהופכת אותנו לחברה מתפקדת
העולם ניתן לנו לעבדו ולשמרו. בכל פעם שעולה בשר על שולחננו, המסר הזה הוא החשוב. זה שלנו, ולכן עלינו לשמור על העולם מכל משמר. אין בעל חיים שיש לו ערך מוסרי יותר מאשר לבעל חיים אחר. הערך המוסרי הוא ההתנהגות שלנו, הידיעה היומיומית שלא הכול שלנו, שיש גבולות ושעלינו להכיר תודה על היש
לעבוד ולעבד. לשמור ולשמר. כמאמר קהלת “כי זה כל האדם”

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *