פרשת הַשְּׁמִינִי | עובד דבורה, אדר ב, תשע"ט

היה חג גדול לעם ישראל, חנוכת המשכן. ביום השמיני לחגיגות האירוע המכונן הזה נפל דבר בישראל. שני בני אהרון הכהן מצאו את מותם בנסיבות תמוהות. הם ביצעו את עבודתם במשכן אך נמצא בה פגם כלשהו. לא ברור בדיוק מה אירע. מה שנמסר הוא "וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם [ויקרא י:א]. בהתבסס על הפשט ניתן להבין את חטאם בשני אופנים:

  1. הם עשו דבר מה על דעת עצמם בלי שנדרשו לכך
  2. הם עשו דבר מה שנאמר להם במפורש לא לעשות.

בשני המקרים יש עבירה על אי מילוי התפקיד כראוי. יחד עם זאת האפשרות השנייה מצביעה על כך שמדובר בעבירה חמורה יותר מאשר באפשרות הראשונה.
ובכל זאת, האם זו סיבה, שבגינה ימותו שני בניו של המנהיג הרוחני של עם ישראל. האם דומה הדבר למעשה העגל אשר במרכזו עמד אביהם. באותו מעשה, הוא עצמו לא נענש בעונש החמור, אבל העם שילם במותם של אנשים רבים שהיו שותפים לחטא.
סוגיית העונש על הקרבת אש זרה מעוררת שאלות אמוניות כבדות משקל.
הסיפור קובע שצריך לדבוק בקוצו של יוד בקיום ההוראות הדתיות. יש פה פנייה  אל רגש הפחד של המאמין.  אי הקפדה על  קיום המצוות, כך הקורא החרד מבין,  עלולה לגרום לענישה חמורה ובמקרים קיצוניים אפילו למיתה.
מה בנוגע לחשיבה שונה: כמו לבסס את האמונה על האהבה, על בחירה חופשית ועל השלמה עם  הטרוגנית ופלורליזם בכל הקשור לקיום המצוות?
כאשר הפחד הוא הדרייב העיקרי בקיום המצוות, ניתן לצפות, וזה אמנם מה שקורה באמת, שתבואנה פניות רבות לרבנים ולזקנים בבקשה להבהיר מה לעשות בכל צעד ואפילו הקטן ביותר כמו שטיפת ידיים, אכילה ושתייה  יחסי אישות וכיו"ב. גם השואל וגם המשיב נתונים בתוך חרדה. ונוטים להישען על פסיקות מאוד ישנות.
האם אותם זקנים חשים מספיק את שינויי העיתים? כמובן שלא. גישה כזו מביאה לסטגנציה אמונית וחברתית. אי קבלת האחר ואי קבלת השונה (שהתבדלו עם הזמן). היא  אף עלולה ליצור תככים ומתיחות אפילו בקרב הקהילה הגרעינית. בסופו של דבר ההפחדות והאיומים ומשמרות המוסר לא יצלחו. אם לא יהיה שינוי – תהיה קריסה.
אחד הפילוסופים פורצי הדרך שלבטח  מחויב לאמת, למוסר ולאמונה , פרידריך הגל. קבע שכמו שהעולם כלו נמצא בתנועה גם האמת והתפיסות המוסריות והחברתיות משתנות עם ההתקדמות בזמן. זה לא נובע מאירוע כזה או אחר שמשנה את ההיסטוריה אלא כתופעה מובנית . כל תיזה נתקלת באנטיתזה ובעקבותיה נוצרת סינתיזה שבסופו של דבר הופכת לתיזה החדשה וחוזר חלילה..
אי לזאת בין אם נרצה ובין אם לאו, אנו נכיר אמיתות חדשות ומחשבות חדשות. אין זה אומר שבעקבותיהן נשנח את אמונתנו וערכי המוסר שלנו מן היסוד, אלא מה שיתרחש הוא שניצור עידון והתאמה לרוח הזמן.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *