פרשת הַשְּׁמִינִי: אש זרה / עובד דבורה, ניסן תשע”ח

ביום חג לבני ישראל, היום השמיני לחנוכת המשכן, כאשר החגיגה הייתה בעיצומה, בא אסון כבד על בניו של אהרון. הם לא שמרו על כללי עבודת המשכן וקפחו את חייהם.

מה בדיוק ארע? אנחנו קוראים:

וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה–אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם.  וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ,לִפְנֵי יְהוָה (ויקרא י’ א-ב).

מדרש רבא, כדרך המדרש נותן הסבר מפורט, מעבר לפשט. בני אהרון חטאו בארבעה דברים: שתו יין בעבודת הקודש, לא לבשו בגדים נאותים, לא רחצו ידיים ורגליים ולא היה להם נשים ובנים. מסקנת המדרש נגזרת בחלקה  מפסוקים בהמשך הפרשה אשר בהם פורטו נהלי הכשירות לעבודה של הכהנים, בייחוד איסור שתיית יין (ויקרא י  ז’-ט’). מתוך אותן הוראות באה  הקביעה שבני אהרון לא מילאו אחר הדרישות הללו ובנוסף עשו חטאים כאלה ואחרים  שבגינם חייבים בדין מיתה, כפי שמפורט  בתורה גם המקומות אחרים.

התיאור של המדרש מצביע אולי על המנהגים הקשורים עם עבודת האלילים, בייחוד בנושא שתיית יין, שכן עבודת האלילים בדרך כלל כרוכה בסביאה והתלהבות אקסטאטית.

יש החושבים, שבני אהרון לא הלכו כל כך רחוק. להיפך ככל הנראה הוסיפו והרחיבו בעבודה, אבל בשורה התחתונה עשו מה שלא נצטוו, ועל כך נענשו.

סיפור בני אהרון מלמד את הקורא שני דברים:

א.      חובה להקפיד על כל המצוות בלי להוסיף וכמובן בלי לגרוע.

ב.      אנשים במשרות הכי נחשבות אינם חסינים מלתת את הדין על מעשיהם. קל וחומר, האנשים הפשוטים שאינם נמנים עם השכבה השלטת.

הדברים הללו ברורים מאליהם ממקרא הסיפור. ולמרות זאת התורה מביאה את המסקנה בצורה גלויה ומפורשת.

 אנו קוראים בהמשך הציטטה לעיל את הדברים הבאים:

ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן (ויקרא י’  ג’).

רוצה לומר שהאנשים הכי קרובים אלי הם הראשונים לתת את הדין על מעשיהם. וכמובן, זהו גם רמז עבה לכל העם –ראו הוזהרתם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *