רכוש ציבורי, מנהיגות וערכים / מוטי לקסמן, חשון , תש"פ
הצב מתכנס בביתו. את הבית נושא הצב על רגליו. הוא מתקדם לאט. הצב נע והוא בתוך ביתו. 
מאוד לאט, אבל גם כך הצב ממלא את כל צרכיו.ויש אגדה.

עוזריו של הנשיא טרומן נכנסים לחדר הסגלגל ומוצאים אותו יושב ליד השולחן, מוציא מכיסו ארנק כסף מצ'וקמק, מחטט בו ושולף בול מקומט. מלקק אותו ומדביק על המעטפה.
'מיסטר פרזידנט', אומרים לו העוזרים, 'הרי יש לך בולים על השולחן'.
'השתגעתם?' אומר הנשיא, 'זה מכתב פרטי, לאמי'.
פראייר [1].

אגדות יש גם בארץ ישראל.

בעודו מחכה לאדון ליליינבלום שירשום פתק תשובה, הוציא הגברבר בן החמש-עשרה מכיסו את חפיסת-הסיגריות שלו ומשך אליו בנון שלנטיות, כגבר בין גברים, את המאפרה ואת חפיסת הגפרורים שהיתה מונחת על השולחן בסלון. אדון ליליינבלום מיהר להניח את כפו על אצבעותיו של סבא, עצר בעדו, מיהר לצאת מן החדר, שב כעבור רגע, הגיש לסבא חפיסת גפרורים אחרת שהביא עמו מן המטבח, והסביר שהגפרורים המונחים על שולחן הסלון נקנו מתקציב ועד "חובבי ציון", ואין להשתמש בהם אלא אך ורק בישיבות הוועד, ולצורכי העישון של חברי הוועד בלבד [2].

ויש מציאות, בישראל.
בעת הסלון האווירי בפריס אוקטובר 2009: "שר הביטחון, אהוד ברק, התגורר בסוויטה שעלתה בפועל 20,500 שקל ללילה" [3].
הוא לא יחיד.
דליה איציק בכהנה בתפקיד יו"ר הכנסת, ביקרה בפריס בחודש דצמבר 2006 ושם "בחרה להשתכן בסוויטה יוקרתית במלון לה בריסטול – מקום האירוח המועדף על שייח'ים סעודים. סוויטה פשוטה במלון עולה 1,300 יורו ללילה. איציק בחרה להשתכן בסוויטה יקרה שעולה 1,995 יורו לילה (11 אלף שקל)" [4].
עוד אגדה מהלכת באזני הישראלים:

לקראת הבחירות [5] פורסמה ידיעה כי לרעייתו של ראש הממשלה, לאה רבין, חשבון דולרים בארה"ב, דבר שהיה אסור אז לפי החוק הישראלי. רבין לקח על עצמו אחריות לכך והסיר את מועמדותו לראשות הממשלה [6].

אבל, אגדות הן אגדות ומטבען הוא ש"האגדות יפות הן, / עד שפתאום עפות הן / רק אלוהים ידע לאן" [7].
והמציאות שתוארה? מלים רבות כבר נאמרו עליה ומה נוסיף?
אולי, בכל-זאת, נקשיב לקהלת שאומר: "הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים […] כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם […] וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי […] לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי" [7]. אבל למרות השמחה הרבה, מוצדקת לא כן? קהלת מבין, קהלת מסיק אחרת: "וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" [9].
אבל, קהלת הוא פילוסוף ולא לכל אחד יש פנאי לעיין בהגות עיונית הרי העניינים השוטפים בוערים ויש לקבל הכרעות מכריעות בשיקול דעת ובתבונה, הרי עול המנהיגות מונח על כתפי אנשי המציאות ומה נלין כי אין להם עת עיון בקהלת [10]?
במקרא יש גם סיפורים, וזה קל יותר לקריאה. השבוע אנו בפרשת נח, ובה מתואר שבתיבה התגורר נח עם הרבה בעלי חיים, ולאחר מכן משכנו היה אהל [11].
אבל, זו הייתה רק ראשיתה של האנושות.
משה גדל והתפתח בארמון מצריים והכיר היטב תרבות של נוהגי שררה ומלכות. בכל זאת הוא הוביל את העם בחכמה ובתושייה רבה דרך המדבר ארבעים שנה לפאתי ארץ כנען. במדבר לא היה משכן שונה מאשר אוהל ומשה גם לא דרש תנאי מגורים מיוחדים [12]. יתר-על-כן, העם שאמנם מידי פעם התלונן,לעתים גם בצדק, המשיך לנוע ולא נעצר. ואף אחד מהם לא גר בבית מלון מפואר.
והיה גם שלמה המלך. המלך הגדול והנישא שהקים ארמון וגם בית מקדש מפוארים [13] ויש המאמינים שגם בשירה שלח ידו. אבל למרות כל הפאר לה' וגם לעצמו ולנשיו הרבות, העם לא היה מרוצה, לעם הייתה ביקורת קשה שבוטאה כלפי בנו של שלמה, רחבעם: "אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ" [14]. והתוצאה הייתה סוף לממלכה שהסבא דוד הקים [15].
האם מנהיגים בימינו מכירים את האגדות שאולי עפו גבוה מדי, או שמה שמעניין אותם זו רק המציאות שהם מכירים?
האם הם הולכים בעקבות שלמה המלך או בעקבות הרועה מן המדבר, משה?
האם הם רואים רק את הפאר החיצוני המיידי ללא הבנה של ההשלכות על התרבות על העם ועל המדינה?
והצב תמה ומבולבל, למה בכלל צריך לחפש מעונות זרים? הרי שלך הוא הטוב והיעיל ביותר, לא כן?
והצב ממשיך לשאת את ביתו בדומיה, והוא מתקדם לאט אבל בבטחה [16].


הארות ומראה מקום
[1] סילבי קשת. מתוך "דיבור פשוט" של מרל מילר, ידיעות אחרונות. 04/05/2001.
[2] עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך, ירושלים 2006, עמ' 111–112.
[3] מקורות רבים, למשל דה מארקר הארץ 14/10/09.
[4] דה מארקר הארץ 13/10/09.
[5] בשנת 1977.
[6] אתר משרד ראש הממשלה: http://www.pmo.gov.il/PMO/Government/Memorial/PrimeMinisters/Rabin.htm
[7] האיש מן הבקעה, מלים חיים חפר, לחן: מוני אמריליו.
[8] קהלת ב, ד, ח–י.
[9] שם, יא.
[10] ובכל זאת, אגדה נוספת מהלכת בארצנו: דוד בן גוריון, מצא זמן גם לעיון קבוע במקרא וגם בכתבי פילוסופים שונים. אבל זו אגדה…
[11] "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (בראשית ט, כא).
[12] "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב, ג).
[13] "לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית ה' וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב" (מל"א ג, א).
[14] מל"א יב, ד.
[15] שם, יט–כט.
[16] ואם ברצונך לעיין בפרשת השבוע, הנה ההפניות – נח נוח לאלוהים או אלוהים נוח לנח ולאדם? תשס"ז: http://www.notes.co.il/moti/24791.asp
אחדות אינה אחידות, תשס"ח: http://www.notes.co.il/moti/37246.asp .הבריאה החוזרת, הבריאה האנושית כתשתית לחיי אנוש, תשס"ט: http://www.notes.co.il/moti/49027.asp

One Response to פרשת נח תש"פ: רכוש ציבורי, מנהיגות וערכים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *