פרשת  הַמִּשְׁפָּטִים: האמנם פסה עבדות מהארץ? / מוטי לקסמן, שבט, תשע"ט
האם יש משמעות לכתוב במקרא לחיים בעולם מודרני? מעמד הר-סיני העצום, עם הקולות והמראות  הבלתי רגילים, תם. פרשת יתרו מסתיימת.
לאחר זאת נפתחת פרשת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים", שפותחת בעצם פירוט יישומי של עשרת הדברות שביטוין כוללני או מקיף, מסביר רש"י: "וְאֵלֶּה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם" (רש"י לשמות כא, א).
במלים אחרות, מפרשת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" ואילך מפורטים כללים יישומיים לביצוע.
ומהו התחום הראשון לגביו מפורטים כללי יישום?
"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" (שמות כא, ב), תחום העבדות. נקדיש, אפוא, את הדיון הנוכחי לעבדות מהיבטים שונים.
נתחיל את הדיון בברור: מהו "עבד" במקרא?
במופע הראשון של המושג "עבד" במקרא הוא מקושר למשמעות שלילית, בבחינת עונש: "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה’ אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ" (בר' ט, כה–כו). .
המשמעות המקובלת לעבד היא: "מישהו, שהוא קנינו הפרטי של אדם, החייב לעבוד כל עבודה שמטילים עליו" (י' כנעני, אוצר הלשון העברית, ירושלים–רמת-גן תשל"ב, כרך יב, עמ' 4185).
ואכן נוסח מקובל למשמעות זו הוא: "וּלְאַבְרָם […] וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים" (בר' יב, טז).
האם זה אומר שכל עבד מצוי במעמד נמוך?
לא היא: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (בר' כד, ב). כלומר העבד הוא הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לאדון. מעמד דומה מתואר גם בסיפור יוסף: בשלב השני מצוין מעמדו המיוחד: "וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ" (שם, ד) וגם: "וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" (שם, ו).
עבד אינו חייב להישאר בתחתית המעמד, אם יש לו כישורים מתאימים ואלוהים בעזרו יכול העבד להגיע למעמד גבוה ביותר.
משמעות אחרת של המושג עבד מבטאת יחס כבוד, לעיתים גם הכנעה, כלפי מישהו אחר: "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" (בר' יח, ב–ג). וגם: "וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב" (בר' לב, ה).
המשמעות האחרונה נושאת פן חיובי, אבל המשמעות החיובית והנעלה ביותר מבוטאת בביטויים: "מֹשֶׁה עֶבֶד ה'" (בר' לד, ה), "מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים" (דניאל ט, יא) ביטויים שמופיעים 22 פעם במקרא. משמעות זו מציינת דרגה גבוהה של אמונה, אמונה, שכפי שאנו יודעים מסיפורי אברהם ומשה, זו אינה אמונה עוורת, ויש מקרים בהם המאמין חולק על אלוהים ומבטא זאת באופן מפורש.
אם-כן, למושג "עבד" משמעויות אחדות במקרא; בפרשת השבוע מכוונים לעבד במשמעות של קניין, של אחד שחייב לעבוד בכל אשר יורנו אדונו.
הכלל הראשון: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם" (שמות כא, ב). עבד אינו עבד עולם. העבדות מוגבלת לתקופה קצובה. כלומר, המקרא מחנך את בני האדם להיות בני חורין ולא עבדים. ואם איתרע מזלו של אחד והוא הפך לעבד, בשנה השביעית יחזור להיות בן חורין. היש משפט נאור מכך?
עם-זאת, הדבר אינו אמור לגבי משפחת העבד. אם אדם הפך לעבד והוא "בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ" (שם, ג). אבל "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ" (שם, ד). הנחייה זו מעוררת קושי ערכי, האם חירות אמיתי היא חירות בה עליך לוותר על בני משפחתך? אכן פרשנים חשים בקושי ומציעים: "מכאן שהרשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים. או אינו אלא בישראלית, תלמוד לומר האשה וילדיה תהיה לאדוניה, הא אינו מדבר אלא בכנענית, שהרי העבריה אף היא יוצאה בשש" (רש"י לשמות כא, ד). כלומר רש"י, וגם פרשנים אחרים, טוענים שהמדובר באישה לא עברייה, כי שפחה עברייה צריכה גם היא לצאת לחופשי לאחר שש שנים. אמנם פתרון זה אין בו כדי להפחית בקושי הערכי! אבל, כאמור, כאן אנו דנים רק בחוקי עבד עברי, נחזור לדיון לכשנגיע לפרשה בה הכתוב מתייחס לעבד נוכרי.
והפרשה ממשיכה ומעלה אפשרות נוספת: "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי" (שם, ה) אז אין אונסים את העבד לחזור לחופש אבל: "וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שם, ו).
כלומר הוא הופך לעבד נרצע, ולפי המתואר, לתורה לא נוח עם הסירוב לצאת לחופשי, ולכן מוטל בו אות. (עם-זאת, ראוי לציין: דבורה דור מקיבוץ הזורע סבורה שאין לראות בעבד נרצע רק תוכן שלילי. לטענתה ניתן לזהות כאן אהבה לאשה ולילדים שצריכים להישאר בחזקת האדון אם העבד ייצא לחופשי. באופן זה לסירובו לצאת לחופשי יש פן חיובי. אתר "חופש" יוני 2005).
אם-כן, עד עתה ראינו שהאדון אינו יכול לעשות בעבד כל העולה על רוחו, יש כללים מחייבים.
כללים אלה עוסקים גם במניעת אלימות כלפי העבד: "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ: וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ" (שם, כו–כז). כלומר, פגיעה בעבד משחררת אותו מעבדותו.
במקרא יש ביטוי גם לתפיסה ערכית בנושא העבדות. האם הכתוב רלבנטי לימינו?
שאלה מקדימה לכך: היא האם יש עבדות בימינו?
נתחיל בנערות המוברחות מאירופה המזרחית לשמש כנערות מין, האם הן אינן שפחות ללא כל זכויות אפילו הזכויות הקדומות שבמקרא?
והעובדים הזרים שקבלנים ומעסיקים מחרימים את דרכוניהם, האם אין זו עבדות, ללא זכויות בסיסיות?
ויש גם עבדות בתחומים אחרים.
למשל אנשים שאינם מסוגלים להינתק, ולו לזמן קצר, (כן, גם בזמן הרצאה או מופע) מהטלפון הסלולרי שלהם, האם מכשיר הטלפון לא הופך כך להיות אדון, שלעיתים הוא עריץ, ובעל הטלפון הופך בעצם עבד לו?
ואותו מצב קיים גם ביחס למכשירם טכניים אחרים, וגם לגבי מעשנים כבדים או שתיינים האם הם לא עבדים להרגליהם ולתאוותיהם?
יש עבדות מודרנית גם לאדונים שהם בני אדם.
למשל, קיימות בארץ קבוצות של אנשים שיש להם איזה "גורו", שבו לכאורה טמון כל הידע ובו המקור לכל אורח החיים של חברי הקבוצה. האם חברי הקבוצה הם חופשיים למרות שכל אחד גר בדירתו עם משפחתו? כי איך יוכל אדם להיות חופשי אם את כל ידיעותיו, ערכיו ונוהגיו הוא מקבל, ללא עוררין, ממקור אחד בלבד?
האם התפיסה המקראית שגם במצב עבדות יש כללי מוסר, אינה הכרחית גם בימינו? וכמו שראינו "עבד ה'" שהוא בעצם הדרגה הגבוהה של אמונה, אבל אין בה קבלה לא ביקורת של דברי האדון!
כלומר, העדר כללים ערכיים כלפי סוגים שונים של עבדות אינה מורה על קידום, להיפך. הלא מהמקרא למדנו שבשנה השביעית ייצא לחופשי!
ובכן, לכתוב במקרא יש משמעות גם לחיינו כיום. אבל, אם נסתפק בכתוב ללא ניסיון ומאמץ לעורר תהליכים  שיעזרו לאדם לנתק באמת את רוב כבלי עבדותו, נשאר עבדים גם במאה ה-21.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *