פרשת מטות: פטריארכליות רק זכויות? | מוטי לקסמן, תמוז, תשע"ט
באוטובוס העירוני בכפר סבא יצא לי לשבת מול אשה צעירה ובנה בן הארבע.
תוך כדי שיחת-נסיעה קצרה היא אמרה בזעף, "איזו מדינה זו? אחרתי ביום אחד להרשמה ולא רוצים לקבל את הילד לקיטנה. זה מדינה זה? ככה צריך להיות? זה בסדר?"
נו, באמת איזו מדינה זו, שבגלל יום אחד לא מקבלים ילד לקיטנה?
שאלה, האם המדינה, הארץ הם כוחות שפועלים על האדם?
בפרשת השבוע, פרשת "מַטּוֹת" כתוב, בין השאר, "וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ" (במדבר לה, לד).
החשוב לדיון שלנו הוא, הארץ אינה טמאה או טהורה, רק האדם במעשיו, או באי ביצוע צעד הכרחי, יכול לטמא או לטהר.
אבל, האם אותה אשה צעירה קשת יום, יש בכוחה לטהר או לטמא את הארץ?
 
נחזור שוב לפרשת מַטּוֹת" נפתחת באמירה,  "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה".[1]
ראשית נבין, כתוב, "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". הנודר נדר "כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה", זה ברור, נדר מחייב. אבל יש כאן תוספת, "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ"
רש"י מסביר,  "לא יחל דברו – כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין". באופן דומה גם פרשנים אחרים, למשל, חזקוני, "לא יחל דברו הוא לא יחלל דברו לעצמו כלומר לא יתיר הוא את נדרו לעצמו. [לא יחל לא יתבטל]. כלומר, מעין הדגשה על החיוב למלא אחר הנדר או השבועה.
אבל, עדיין הפתיחה מעוררת תמיהה, כתוב "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר", כלומר ההכוונה היא אל היחיד.
אם יחיד, מדוע אמירת הפתיחה היא אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל,
כלומר, אל חברי הכנסת, חברי הממשלה, הטייקונים והפקידות הבכירה?
הרש"ר, (רב שמשון בן רפאל הירש, מאה ה-19, פרנקפורט, גרמניה)
מסביר זאת כך, "ראשי המטות נזכרו בפסוק ב משום שהתרת נדרים נמסרה להם".[2]
אם-כן יש למנהיגות תפקיד בהתרת נדרים.
הסבר סביר, אבל הרש"ר עצמו מיד מסתייג מכך,
"אף על פי כן אין התרת נדרים רמוזה בלשון הכתוב אלא ברמז קל, כי התורה בקשה למנוע שינהגו קלות ראש בקדושת הנדרים; ולפיכך […] אין התרת נדרים מפורשת בתורה שבכתב המסורה לכל אדם. […] אין להם כל אסמכתא בלשון הכתוב וכל עצמם תלויים במסורת שבעל פה".[3]
אם-כך, אז למה נפתחת פרשת מַטּוֹת בפנייה ממוקדת אל המנהיגות הכוללת?
לכן, למה להטריח את כל הנכבדים הללו?
החתם סופר (הרב משה סופר, מסוף המאה ה-18, פרנקפורט, גרמניה) סבור אחרת. הוא פותח את פירושו באותה שאלה, "למה דווקא פרשה זו, פרשת נדרים ושבועות "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ", נאמרה לראשי המטות?".[4]
הקשיבו היטב לתשובתו, "כי, על פי רוב ראשי המטות, העסקנים והמנהיגים, הם שנודרים ושנשבעים ומבטיחים, ולא מקיימים.
הם מועדים לשנות דבריהם ולחזור בהם מהבטחותיהם, לכן הופנתה האזהרה דווקא להם לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה".[5]
החתם סופר, היה כנראה נביא לימינו אלה, לא כן?
גם אני, הקט, סבור שהפנייה היא אל ראשי העם.
גם ירמיהו הנביא זועק בהפטרה לפרשת השבוע, "הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה', וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי, וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ" (ירמיהו ב, ח).
אותה אשה צעירה קשת יום, אין בכוחם לטהר או לטמא את הארץ. אז למה המנהיגות אינה מקדשת ומטהרת את הארץ ומותירה בה את הטומאה?
אולי בגלל שהם אינם מעיינים בפרשת השבוע, או אולי אינם מבינים מה כתוב בה?
שבת שלום

==========

[1] במדבר ל, ב–ג.
[2] רש"ר הירש במדבר פרשת מטות פרק ל פסוק ג.
 [3] רש"ר הירש במדבר פרשת מטות פרק ל פסוק ג.
 [4] חתם סופר בתוך אהרן יעקב גרינברג, עיטורי תורה כרך ה, תל אביב תשנ"ו, עמ' 183.
[5] חתם סופר בתוך אהרן יעקב גרינברג, עיטורי תורה, כרך ה, תל אביב תשנ"ו, עמ' 183

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *