פרשת  לֶךְ לְךָ:מולדת מהי? | אניטה תמרי, חשוון תשע”ט

בשעה שאתם קוראים מילים אלה, אני יושבת בארצי, במולדתי ובבית בני – בארצות הברית

ואני שואלת את עצמי, וזאת בשעה שאני יושבת בארצי, במולדתי ובביתי אני – מהי מולדת?

את השיר הראשון שלמדתי בעברית למדתי מפי אבי בשנת 1951. הוא חזר לצריף שבו גרנו, צריף שהיה תקוע בין הריסות בתי הכפר הערבי באשיט. אבי חזר מהאולפן ולימד אותנו את השיר שלימדו אותו: “למולדתי הבאת אותי / בים גלים וקצף”. (מדי פעם גם נהג להביא לנו מהעיר הגדולה “כושי” – שהיום נקרא קרמבו – וגם הוא היה קצף.) ושרנו “אנו אוהבים אותך מולדת”, ו”מי זה הקים כל אלה, ארץ מולדת?” ושרנו זאת במבטאים שונים ובהגייה מוזרה של המילים, והיה ברור לכולנו שעכשיו – מכל המקומות שמהם הגענו – אנחנו במולדת

כשאלוהים אמר לאברם “לך לך מביתך, ממולדתך ומבית אביך” הוא דיבר על אור כשדים, ואולי על חרן, מקום מושבו של אברם בשעה שנאמרו המילים. אבל המולדת הייתה מקום רחוק ממזרח לארץ ישראל, לא ארץ ישראל

הפירוש השלישי למילה “מולדת” במילון אבן-שושן הוא: “3. בני-המשפחה, קרובי-המשפחה: ‘לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך’ (בראשית יב א). ‘שאול שאל-האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי, היש לכם אח?’ (בראשית מג ז)”. ובהמשך הערך מופיע ערך המשנה “ארץ מולדת” וההגדרה היא “ארץ שאדם נולד בה, ארץ אבות ‘ושוב-אל ארצך מולדתך’ בראשית לז יג)”. ושוב השאלה היא – מהי מולדת? האם “ארץ האבות” היא ארץ אבות האומה (ואם כן, יש לנו אזרחות כפולה, גם אור כשדים וגם כנען) או שמא הארץ שבו נולד האב הביולוגי של כל אחד מאתנו, ועל כן המולדת של כל אחד מאתנו היא גרמניה או עירק או פולין או אולי א”י-פלשתינה. שלי, על פי הגדרת ארץ המולדת של האב, היא הולנד

אבל אני, אני נולדתי בארצות הברית. וכשאני מגיעה לשם, אני מרגישה שהגעתי הביתה. וכשאני חוזרת לישראל, אני גם מרגישה שהגעתי הביתה. האם המולדת היא המקום בו נולדתי אני? בו נולדו ילדיי? ואולי המולדת היא מקום הולדת הנכדים – לא השורשים אלא הפארות והפֵרות הם הקובעים מהי מולדת? העתיד ולא העבר?

אבי נהג לומר שיש לו fatherland – הולנד, הארץ בה נולד; motherland – ארצות הברית שקיבלה אותו אחרי שהוא והוריו עזבו את הולנד ו homeland – ישראל. ואולי, אם כך, אין לנו מולדת אחת. המולדת היא המקום האחד, ואולי יותר מאחד, שאנחנו נושאים אתנו לכל מקום שאליו אנו הולכים, והיא אתנו בכל מקום שאנו נמצאים בו. המולדת היא העוגן, היא האבן השואבת שמעגנת אותנו ושממנה אנחנו שואבים כוחות.

אנו אוהבים אותך מולדת – תהיי אשר תהיי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *