פרשת קֹרַח: עירעור המנהיגות | עובד דבורה, סיוון, תשע"ט

בפרשה זו אנו מתוודעים לתהליך חברתי מוכר: שכבה של אנשים המקורבים להנהגה מבקשת לעצמה חלק בשלטון. משה, כשליט יחיד, מוביל את העם בדרכו שלו לארץ ישראל, וקובע חוקים דתיים וחברתיים, שלדעתו יאפשרו מערכת חברתית תקינה. בתוך מערכת חוקים זו הוא מחליט שבית אחד בישראל, ביתו של אחיו אהרון ובניו אחריו, ישמשו כל חייהם ככוהנים וייהנו ממנעמי השלטון.

כנגד השלטון האוליגרכי של משה ואהרון, חברו קבוצות שמטרתן המשותפת היא לקחת חלק גם בשררה הפוליטית וגם בכהונה. קורח וחבריו מבני לוי, שתפקידם היה לשרת בקודש, כלוויים, כמעט ללא תמורה, חברו עם בני ראובן, הבכור מבני של יעקב, וטענו שגם  להם מגיע חלק בשלטון. לגרעין הזה  נוספו אנשים בכירים ביותר – 250 נשיאי העדה. טענתם העקרונית היא: מדוע חושבים משה ואהרון, שהם נישאים מיתר העם. לטענתם כלם קדושים באותה מידה.

כנגד משה ניצבה אופוזיציה רחבה ומכובדת, מלאה טענות על חלוקה לא צודקת של הכיבודים, השררה וההון. ובצד זה, הם טענו טענות ענייניות כנגד משה בכך, כל כך שגרר את העם לארץ לא מספיק טובה, כפי שקבלו חוות דעת מהמרגלים,  וכן עמד להתיש את כל הדור במדבר כדי להמיתם. הם עצמם, כפי שהבינו, לא יגיעו לארץ המובטחת, אלא בניהם בלבד. יוצא איפוא, שהם לא ראו כל תוחלת בחייהם וכנראה אף סברו שכל מהלכיו של משה יסודם בטעות.

האם המחלוקת הייתה לשם שמיים או לא? התשובה אינה חד משמעית, כפי שקבעו חז"ל. אם בוחנים את העובדות בצורה אובייקטיבית. לא היה שוויון לכל ולא הייתה הזדמנות נאותה לאנשים להשיג נתח בשלטון ובהון. עובדה היא, שחלק מהאנשים סברו שזה המצב ומשה לא הציג תורה סדורה למה זה כך.

בסופו של דבר, מנהיגים, שחשים מאוימים כמו משה בסיפור שלנו, דואגים ל"החזיר את השקט" בזמן ההתרחשות ובתוך כך גם לרשום פרק בהיסטוריה לדורות הבאים למען יראו וייראו. משה אף דואג  לשכתב את ההיסטוריה בהזדמנות הראשונה שנקראת בדרכו (ראה סיפור המרגלים וקורח ועדתו בספר דברים).

מכל מקום, הטיפול במורדים יכול להיות מאוד מסוכן למנהיג בייחוד אם המוחים כנגדו הם אנשים מכובדים. אי לזאת דואג משה לשגר מה שקרוי היום בתקשורת "ספין": כל העדה כלה הייתה בסכנה קיומית בגלל המרי ומשה גרם לביטול רוע הגזרה:

וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  הִבָּדְלוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת; וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע.  וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר:  הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף?" (במדבר טז, כ).  

…בזכות משה, העם ניצל ורק הרשעים, נענשו:   

וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ, לְדַבֵּר, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים–שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.   וְכָל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם–נָסוּ לְקֹלָם:  כִּי אָמְרוּ, פֶּן-תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ. וְאֵשׁ יָצְאָה, מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי, הַקְּטֹרֶת. (במדבר טז, לא).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *