פרשת קורח: מי ישרוד? | עמנואל נשרי, סיוון תשפ”ב

וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת–בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה’; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה’ (במדבר טז, א-ג).

וממשיכה הפרשה ומוסיפה דיברי כיבושין שאומר משה לבני קרח ואין קשב והתרככות בליבם. ובסוף “וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ” (טז, לב).

הרמב”ם (הלכות מלכים ג, ח) מפרט את דיני המורד במלכות: “כל המורד במלך, יש למלך רשות להורגו. אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך, או שלא ייצא מביתו ויצא – חייב מיתה; ואם רצה להורגו – יהרוג, שנאמר ‘כל איש אשר ימרה את פיך’ (יהושע א, יח).

כל זה טמון בהיגיון הבריא שלא ניתן לייצב שולחן או כיסא, כאשר רגל אחת חסרה, על אחת כמה וכמה קשה לשמור על העדה כולה (כל העם) כאשר הולכים בדרך ליעד מרוחק, כאשר ההליכה במדבר המשימה קשה שבעתיים, המשמעת והאחדות חשובה לאין ערוך. כאשר אין אחדות ומשמעת, אחדות המטרה, כאשר יש “מורדים ” גם אם דבריהם ומילותיהם למעשי בניית העם והחברה דומים לדברי המנהיג אלא שדרכם אחרת, פיצול מוביל לאבדון.

ואני שואל האם עדת קורח קיצונית וחד פעמית בהיסטוריה של התפתחות העולם, התבל, התפתחות קבוצות אחרות להשוואה, התפתחות האסלם, הנצרות, עם ישראל? אצל כולם יש חילוקי דעות וריבוי עדות. האם מעשי קרח חריגים באופן שחייב הסתלקותם מבמת ההיסטוריה? והאם יש משהוא נורמלי וחיובי בהתנהגותם?

במקרה של עדת קרח תשובתי כן מוחלט, עם ישראל היוצא ממצרים כוולד שזה עתה נולד, רגליו עוד רכות, בטנו ריקה, ודרכו במדבר ארוכה. האחדות בעת הזאת חד משמעית בחשיבותה להולכים במדבר. תחת מנהיגות ברורה וחזקה. לימים יבואו ירבו מאד עדות ומחלוקות כדרך התפתחות נורמלית.

בתקופת בית שני מונים עשר עדות, חלקן מוכרות יותר כמו: הגבעונים, הפרושים, הצדוקים, הסיקרים, וחלקן פחות כמו: עדת התרפויטים, עדת פרישי מדברא, עדת הפילוסופיה הרביעית. מרוב עדות וחילוקי דעות הוגלה עם ישראל מעל אדמתו ויותר מפעם אחת. לא פחות גורלי היה מרד בר כוכבא שגרם לנזק עצום לעם ישראל, אולם אין השמדה מוחלטת כהשמדת קרח.

הפיצול מקשה מאד על שליטה וקידום מטרות. ריבוי דעות, מחלוקות מעלות לדיון את הדרך המתאימה.

למרות הניסיונות המרים לעם ישראל חשוב ורצוי שיהיו חילוקי דעות, מגוון דעות עד החלטות. אחרי החלטות חשוב שנתייצב כאיש אחד מוכוונים למטרה.

כמו בהתפתחות האדם נשאלה השאלה מי שורד? האם החכם? האם החזק? האם הגבוה? והתשובה פשוטה להפליא: המתאים שורד!!

מגוון המינים, מגוון הדעות, האם לא נעלה על נס את הקהילה הקונסרבטיבית במגוון העדות והמסורות הסובבות אותנו. תשובתי חד משמעית אנחנו חברי הוד והדר כאן!!

Leave a Reply

Your email address will not be published.