פרשת קורח: קורח כאבי השושלת שממנה צמח שמואל | אלי מיאסניק, סיון תש”פ

בפרשות הקודמות, משה ואהרון משקיעים אנרגיה רבה מאוד בבניית המשכן ובארגון השבטים למסע ולחניה ולהגנה על אוהל מועד. 12 נשיאי השבטים אישרו את הפעילות באמצעות קורבנות. לאחר תקלות כגון המרגלים, מופיע  קורח עם ראשי שבט ראובן וכן “אֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם ” (טז 2) ומבקש לקבל נתח של הניהול “רַב-לָכֶם כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם ה’ וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל ה'” (טז 3). כידוע, בני משפחת קהת (משה ואהרון) השתלטו על הנהגת העם  בתמיכה של שבט יהודה ( אשתו של אהרון היא בתו של עמינדב, אחותו של נחשון, נשיא שבט יהודה, שמות ו 23). ניתן להניח  שקורח הקים מפלגה שמנסה ליישם רה-ארגון של המבנה הניהולי המעמיק והמסודר שבנה משה.

דרישת הרה- ארגון לא הייתה מקובלת על ה’ ועל משה ומפלגת קורח נבלעה באדמה ו – 250 האיש נשרפו. לאחר מכן פרצה מגיפה בעם.

הפטרת קורח

בתקופת השופטים ההתמודדות עם האויבים הייתה שבטית, מה שלעיתים הביא אפילו  ליריבויות בין שבטים. שמואל שבא אחרי תקופת השופטים, השקיע אנרגיה רבה כדי להגיע לאחדות כלשהי של העם[1]. תחת הנהגתו, נוחל  העם הצלחה בקרבות מול הפלישתים וארון הברית שנשבה- מוחזר. כמעשה סימבולי להתנתקות מהעבר ולשילוב שבטים נוספים שמואל לא מחזיר את הארון לשילה שבנחלת אפרים אלא לקריית יערים על גבול נחלות בנימין ויהודה.  

למרות הצלחות אלו, העם מעדיף לבצע רה- ארגון בהנהגה ולמנות מלך. העדפה זו של העם לא הייתה מקובלת על ה’ ועל שמואל, אך הם לא הפריעו בעד העם ושמואל ממנה את שאול. בתחילת דרכו שאול לא היה מקובל על חלק מהעם, אך לאחר נצחונו על העמונים ממליך אותו שמואל מחדש. במסגרת המלכתו מחדש של שאול, נושא שמואל נאום רטרוספקטיבי- הוא מתלונן  על כך שהעם העדיף מלך כמנהיג על פניו, הוא מספר על תשועות האל מיציאת מצריים ומוכיח שוב את עצמת ה’,  ע”י הפחדת העם בפתאומיות, ב “קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא” –ביום קיצי לחלוטין, בעת קציר החיטים [2].

הדמיון והשוני בין הפרשה להפטרה

מקובל להניח שההפטרה הובאה בגלל דמיון מסוים בין האירועים. בשני המקרים העם מבקש רה- ארגון  למרות הצלחות המנהיגים. בשני המקרים נעזר המנהיג באותות כדי להוכיח תמיכת ה’ ובשני המקרים המנהיג נעלב מהתנהגות העם המערער עליו, בטרמינולוגיה די דומה. משה פונה לה’: “… לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת-אַחַד מֵהֶם” (שם 15). שמואל משתמש בטרמינולוגיה דומה בדבריו אל העם ( לא אל ה’) : “הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהֹוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת-שׁוֹר-מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת-מִי עָשַׁקְתִּי אֶת-מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד-מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם” (שמואל א’ יב 3).

קשר עמוק יותר בין הפרשה לבין ההפטרה

אך הקשר בין הפרשה להפטרה  או בין קורח לשמואל, עמוק יותר. אזכורים נוספים בתנ”ך, שופכים אור על  קשר זה. ראשית, מתברר ששמואל היה מצאצאיו של קורח–  בני קורח לא מתו ( במד’ כו 11 )[3]  ובדברי הימים א’ (ו’ 18-22) מסופר על הלוויים שמינה דוד לשרת בבית המקדש וביניהם הוא מזכיר את שמואל כצאצא של קורח.  שנית,  תהלים צ”ט 6,  טוען ששמואל  שקול כמשה וכאהרן: “משה ואהרן בכהניו – ושמואל בקוראי שמו, קֹרִאים אֶל-ה’  וְהוּא יַעֲנֵם”. המדרש [4] שמסביר ציטוט זה, מעלה על נס את יכולת שמואל להביא לשיתוף  ולסחיפת בני ישראל, מה שהביא לאחדותם [5] . למשל:  ” אמר הקב”ה: … משה היה יושב, ומי שהיה לו דין בא אצלו ונידון, שנאמר “וישב משה לשפוט את העם”, אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט, כדי שלא יצטערו לבוא אצלו, שנאמר (שמואל  א’, ז,16 ) “והלך מדי שנה בשנה” “.

תפקוד קורח מנבא את תפקוד שמואל

מוצע לראות  את סיפור קורח כהצגה ( introduction)  של שושלת מעניינת נוספת שאביה טעה מאד בתפקודו, אך הצאצאים מממשים את דרך אבי השושלת. דוגמא ידועה אחרת- על אף שלוי בן יעקב, השתתף בהרג הלא מחוכם פוליטית בשכם וננזף קשות [6], שושלתו הובילה את העם. 

הצלחות שמואל כוללות יכולת לפעול בהתמדה במספר מישורים. הוא איחד את העם אחר מות עלי והביא לניצחונות ולהשבת ארון הברית שנשבה ע”י הפלישתים. בנוסף פעל בגובה העיניים מול כלל האוכלוסייה (כאמור-  ” היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט, כדי שלא יצטערו לבוא אצלו”). ועוד- שמואל הוא המאתחל את שושלת דוד. נראה שיכולות מעין אלו התגלו לפחות בחלקן, גם  אצל קורח שגיבש מפלגה בין- שבטית חזקה שהייתה מוכנה לחלוק על נציגו של ה’. נאום שמואל לעם שבו הוא ממליך מחדש את שאול הינו דוגמא לדרכו של מנהיג המקבל את דעת המתנגדים לו, ולא מפעיל, כמשה, את כל התותחים כדי להשיג את מבוקשו.

ואכן המדרש, כמתואר אצל רש”י (במד’ טז 7),  מצביע על חשיבות שושלת קורח: “וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה?  עינו הטעתו:  ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר בשבילו אני נמלט (!!)  אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום (= לא אסייע לממש החזון שראה)?”. עוד אציין שיש ציטוטים נוספים של חז”ל בעניין חשיבותו של קורח.[7]

=============

[1]   ד”ר איתן פינקלשטיין, אורות שאול, https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=4274: “שמואל התחיל את הנהגתו בתקופה של אנרכיה, מלחמות אחים, עבודה זרה וכאוס שלטוני, בתקופת “איש הישר בעיניו יעשה”. אך באופן די מפתיע, כעבור פחות משנות דור, הצליח שמואל לכאורה אף יותר ממשה ואהרון והביא את ישראל למציאות הקרובה לחזון אחרית הימים: “וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי ה’ ” (שמ”א ז’, ב). כיצד הצליח שמואל לעשות את השינוי? מהם התכונות הנדרשות ממנהיג על מנת שיצליח לערוך שינוי כל כך משמעותי במציאות הלאומית?”

[2]  רד”ק-   “…ובדברי רבותינו ז”ל:יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה, שנאמר: הלא קציר חטים היום וגו’.

ועשה כל זה שמואל, להודיעם כי רע בעיני ה’ היה מה ששאלו מלך….ויירא כל העם מאד את ה’ ואת שמואל…”

[3]  אבן עזרא-  “העד: שמואל ובניו ובני בניו שהם המשוררים, והם הנקראים הקרחים, לבני קרח מזמור. גם בתורה כתוב: משפחת הקרחי”.

[4]   המדרש בשמות רבה (פרש’ טז) מפרט את מעלותיו של שמואל מול משה: “בא וראה מה בין משה לשמואל. משה היה נכנס ובא אצל הקב”ה לשמוע הדיבור, ואצל שמואל היה הקב”ה בא, שנאמר (שמו”א ג, 10): “ויבא ה’ ויתיצב”. למה? – אמר הקב”ה: בדין ובצדקה אני בא עם האדם – משה היה יושב, ומי שהיה לו דין בא אצלו ונידון, שנאמר “וישב משה לשפוט את העם”, אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט, כדי שלא יצטערו לבוא אצלו, שנאמר (שם ז,16 ) “והלך מדי שנה בשנה”. אמר הקב”ה: משה, שהיה יושב במקום אחד לדון את העם, יבא אצלי לאהל מועד לשמוע הדיבור; אבל שמואל, שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם, אני הולך ומדבר עימו, לקיים מה שנאמר (משלי טז 1) “פלס ומאזני משפט”.

[5]   לדוגמא-  יש פירוש שרואה את משה ואהרון סובבים בכהנים ואילו שמואל הנביא, היו סביבו מאמינים רבים  כך למשל- וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַיַּרְא אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה (שמואל א’ , יט 20). דוגמא נוספת, היא דרכו המיוחדת בשפיטת העם (שמואל א ז,15-16): “וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו. והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה. ותשֻׁבתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל, ויבן שם מזבח לה'”.

[6]   יעקב אומר עליו מילים קשות בבראשית מט 5-7:  שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.

[7]  דוגמא נוספת לקבלת קורח ע”י חז”ל,  מופיעה  במשנה סנהדרין פרק י לאחר שבמשנה א’ נאמר ” כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס’) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר”, משנה ג’ מציגה מחלוקת לגבי הרלבנטיות לקורח : ”  עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר (במדבר טז) ותכס עליהם הארץ, בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל, לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר (שמואל א ב, תפילת חנה) יי ממית ומחיה מוריד שאול ויעל”.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *