פרשת קֹרַח / עובד דבורה, סיוון, תשע”ח

פרשת השבוע מביאה את סיפור המרי של קורח ועדתו. זוהי נציגות של בכירי עם ישראל, נשיאי העדה שקוראת תיגר על המנהיגות של משה ואהרון. מנהיגי המרי רצו לשוות מידת מה של מרי עממי ולא רק התקוממות של בני משפחת לוי כנגד בני משפחתם, משה ואהרון. הם צרפו אליהם את דתן ואבירם בני משפחת ראובן. הרחבת החוג של המורדים דרבנה אותי לחפש אולי את הרקע, שבגינו באה ההתקוממות וכך אני מגיע לפרשה הקודמת, פרשת שלח.

באותה פרשה מופיע סיפור המרגלים, שנשלחו לתור את ארץ כנען. למורת רוחו של משה הם לא היו אנשי בשורה. אדרבא הם מצאו את הארץ קשה לכיבוש ולא מקום טוב להגיע אליו. העם תמך בדבריהם והמשיך כרגיל לחוש חוסר נחת מהמסע במדבר.  תשובת המרגלים העלתה את זעמו של אלהים והוא בקש  להשמיד את כל העם. משה אמנם ביטל את רוע הגזירה: “סלח נא לעם הזה כגודל חסדך” (1). אך העונש בסופו של דבר שהוטל על העם היה עדיין חמור במידה רבה. ואני מצטט:

כט בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל-פְּקֻדֵיכֶם, לְכָל-מִסְפַּרְכֶם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה:  אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם, עָלָי….. וּפִגְרֵיכֶם, אַתֶּם–יִפְּלוּ, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה.  לג  וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְנָשְׂאוּ, אֶת-זְנוּתֵיכֶם–עַד-תֹּם פִּגְרֵיכֶם, בַּמִּדְבָּר.  …..  לה אֲנִי ה’, דִּבַּרְתִּי, אִם-לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל-הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, הַנּוֹעָדִים עָלָי; בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ, וְשָׁם יָמֻתוּ.(2)

זוהי תמונת המצב שקורח ועדתו רואים לנגד עיניהם. איזה תוחלת נותרה  לדור שלהם? עניין זה  יש להניח תרם לזרע הפורענות. האם החלטותיו של משה  הן החלטות של האדם הסביר ויותר מזה של המנהיג הסביר? ארץ כנען היא לא מקום שצריך שנות דור להגיע אליו. אבותיהם באו למצריים וחזרו לכנען בקלילות. מה יש לעשות במדבר הצחיח? ולמה צריך לנוע במדבר הנוראי הלוך ושוב רק בשביל למות שם?

וכן אומרים דתן ואבירה למשה:

יג  הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר:  כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר.  יד  אַף לֹא אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן-לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר–לֹא נַעֲלֶה(3).

יש חובה לציין, שהפרשה מציגה את אנשי המרי באורח חד צדדי, כמי שמבקשים שררה. גם חז”ל שאינם חוששים  ממחלוקות רואים במרי של קורח ועדתו כמחלוקת לא על נושא ענייני, אלא על כבוד וקנאה והגדירו את המחלוקת הזו כלא ראויה – “מחלוקת לא לשם שמיים”.

חשוב לומר, שהמהלך שעשה משה בניסיון לשווק את רעיון השיבה היה מאוד לא מוצלח ברמת התכנון . הוא לא שמע את דעת המרגלים בחדר סגור ולא סינן את דבריהם. הם פנו ישירות לעם מעל ראשו.

לימים משה ניסה להתנער מכל אחריות אישית לכישלון . הוא הכחיש שרעיון שליחת המרגלים היה שלו. והוא מספר בספר דברים סיפור חדש, שאומר במסר העיקרי: מה אתם רוצים ממני? לא אני הוא זה שבישל את עסק – הביש:   

כב וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ; וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ, דָּבָר–אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה-בָּהּ, וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן.  כג  וַיִּיטַב בְּעֵינַי, הַדָּבָר; וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. 

לא אני זה אתם. זה מזכיר תגובות מן המותן של מנהיגים מובסים שלא מצליחים להעביר את מצעם הפוליטי ואומרים במילים עקיפות מסר שמשמעותו שצריך להחליף את העם. למרבה הצער משה עושה את זה בצורה מעשית ומבקש מאתנו לתמוך בדבר הזה בלי להניד עפעף.

ובמקביל על רקע אותה מציאות הקורא נגרר להפנות אצבע מאשימה על קורח ועדתו שמערערים על שיקול דעתו של המנהיג. בסיטואציה כזו ודומות לה עולה מאיליה השאלה מה זה מעשה “לשם שמיים”  ומה זה – לא.

__________

(1)  במדבר יד,  יט
(2)  במדבר יד, כט – לה
(3)  במדבר  טז,  יג יד
(4)  דברים א,  כב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *