פרשת  כִּי תִשָּׂא:  מעשה העגל / עובד דבורה, אדר, תשע”ח

” וירא העם, כי-בושש משה לרדת מן-ההר. וייקהל העם על-אהרון, ויאמרו אליו קום עשה-לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו–כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצריים, לא ידענו מה-היה לו .ויאמר אליהם, אהרון, פרקו נזמי הזהב, אשר באוזני נשיכם בניכם ובנותיכם והביאו אליי.  ויתפרקו, כל-העם, את-נזמי הזהב, אשר באוזניהם ויביאו, אל-אהרון. וייקח מידם, ויצר אותו בחרט, ויעשהו, עגל מסכה. ויאמרו–אלה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצריים. וירא אהרון, וייבן מזבח לפניו; ויקרא אהרון ויאמר, חג ליהוה מחר. וישכימו, ממוחרת, ויעלו עולות, ויגישו שלמים. ויישב העם לאכול ושתה, ויקומו לצחק.”  (1)

יש לנו בעייה קשה להבין כיצד שימש אהרון כלי בידי העם לעשות עבודה זרה. כדי לישב את הסוגיה, אין לנו אלא להניח, שביצירת העגל, אהרון התכוון לשחרר את העם מחרדתו על כך שמשה נפקד לימים רבים ולא נותר מי שישמש מקשר בינם לבין אלהים. העגל. לפיכך לא היה תחליף לאלהים, אלא ייצוג של מתווך עם אלהים לפחות עד שמשה יחזור, ואולי אפילו,  גם כעזר כנגדו.

אבל מעשה זה היה לצנינים בעיני הקב”ה. חמתו של אלהים ל”חטא העגל” הייתה קשה מאוד, למרות שלדעת חוקרים לא היתה כוונת העם לעבודה זרה. אך לפי התפיסה הדתית הטהורה כל ייצוג אלהי בצורה פיסית עלול בסופו של דבר להפוך ליצירת אלהים אחרים. וזוהי משמעות הציווי החד משמעי:

“לא-יהיה לך אלוהים אחרים, על-פניי. לא-תעשה לך פסל, וכל-תמונה ”  (2)

הרמב”ם, מי שהיה גדול המאפיינים של הדמות הרוחנית של אלהים,  טרח כל ימיו לחנך את המאמינים לקבל את דמות האלהים בצורה מופשטת מעבר לכתיבה הפילוסופית הוא נאבק בגילויים של ייחוס קדושה לחפצים, ואפילו שהם קשורים לדת. לדוגמא, הוא יצא נגד הנוהג להניח תפילין במיטת תינוק כסגולה נגד פגיעה של שדים. הוא הסביר שאין בתפילין כל כוחות עילאיים, הם נועדו לשמש את המתפלל בתפילת הבקר ותו לא. למרות זאת,. גם הוא הבין, שהמאמין הפשוט זקוק לכלים מוחשיים שישמשו אותו באמונתו, לרבות שורה של מצוות וחוקים שכתובים בתורה עצמה.

גם היום דמותו הלא מוחשית של אלהים  קשה מאוד להבנה אצל  הציבור הרחב. חלק מהמאמינים צריכים ייצוג מוחשי כגון: קמעות , הרנטגן, קברי צדיקים  וכו’.

מראה מקום:

(1)     שמות לב,  א-ז

(2)     שמות כ ,  ג 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *