פרשת כי תבוא: שינוי בתפישת הגר בספר דברים? | אלי מיאסניק, אלול תש”פ

הפרק הפותח את פרשת “כי תבוא” משמש כנראה מבוא להנחיות מעמד הברית הנוספת עליה מדובר בהמשך הפרשה. מבוא זה מתחיל בהנחת עבודה וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. הנחת עבודה זו היא סבירה אחר שב”י ניצחו את סיחון ואת עוג וירשו את עבר הירדן. הם מרגישים עתה שסו”ס שפר עליהם גורלם. לכן כנראה מסתיים הפרק במסר ייחודי על הביטחון העצמי שרכשו ב”י:  וה’ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְו‍ֹתָיו. וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדֹשׁ לה’, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר (דב’ כו 17-18)..

המסר לב”י הוא שבכך שקיבלו את המצוות, הם בלטו (האמירו) מעל הגויים בהצלחותיהם והוכרו כעם עליון ששמו ותפארתו נובעים/ קשורים להיותו עם קדוש לה’. אציין שהמונח “עליון על הגויים”  לא מופיע במקרא חוץ מאשר בפרשה זו- כו  19 וכח 1.

לדעת פרופ’ ישי רוזן־צבי  במאמרו ”הופעת הגוי בספרות חז”ל “[1] הרגשת העוצמה הזו של ב”י הביאה בספר דברים לשנוי ביחס לגרים. זאת בהשוואה לספרי המקרא האחרים המכירים בכך שהגר הינה ישות נוכרית נפרדת ושחלים עליה חלק מהמצוות:

  • חמץ– שמ’ יב 19.
  • פסח– שמ’ יב 48.
  • כיפור המקראי– ויק’ טז 29.
  • זבח רק באוהל מועד, אי אכילת דם– ויק’ יז 8-10.
  • איסור עריות, עבודת מולך– ויק’ יח26.
  • מקלל ה’– ויק’ כד 16.

העיקרון המנחה הוא –  תּוֹרָה אַחַת, יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר, הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. (שמ’ יב 49).

ההתייחסות לגר בספר דברים שונה – אין דרישות להשתתפות פעילה במימוש מצוות כמו שנובע מההכרזה תּוֹרָה אַחַת, יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר.  התייחסות לגר מתמקדת בשני אספקטים- דרישה מב”י להתייחס לגר  כאל כל אוכלוסיה נחלשת שאין לה מקור פרנסה עצמאי ודרישה מהגרים לכבד בנוכחותם טקסים של האזרחים הישראלים.

  • הגר נדרש להשתתף בשמחת הבאת ביכורים-דב’ כו 11
  • מעשר לגר כמו ללוי וליתום והאלמנה– דב’ כו 12.
  • על הגרים לא לעשות מלאכה בשבת כמו כל אחד בבית האזרח הישראלי – דב’ ה’13.
  • ה’ הגדול והגיבור אוהב את הגר – דב’ י 17-18.

לכן על ב”י לאהוב (!) את הגר-  דב’ י 19.

  • הוגנות כלפי הגר כמו כלפי כל אוכלוסיה מוחלשת- דב’ כד.
  • הגרים משתתפים בטקסי הברית של העם – דב’ כט 10.
  • יהושע נדרש להקהיל גם את הגרים בעת העלייה לרגל בסוכות והשמעת התורה- דב’ לא 12.

פרופ’ ישי רוזן־צבי מסביר: “את השינוי שהתחולל במעמד הגר יש לקשור לשני דברים המופיעים לראשונה בספר דברים: האחד הוא מושג ה”עם הקדוש” (דברים ז, ו; יד, ב; יד, כא; כו, יט; כח, ט) והשני הוא רעיון הבחירה האלוהית בעם ישראל מכל העמים (דברים ד, לז; ז, ז; י, טו). צירוף המושג והרעיון הפכו את השוואת הגר לאזרח, לבלתי אפשרית…”

על אף שהמושגים קדוש ובחירה מופיעים גם בספרי המקרא האחרים- התכיפות בספר דברים אומרת דרשני. ואכן המבוא לפרשתנו המדבר על עליונות העם הקדוש, מחזק גישה זו. 

בהמשך לעמדת עוצמה זו, שינו חז”ל במהלך השנים הגדרת הגר לכיוון ההתגיירות. ולכן, טוען פרופ’ ישי רוזן־צבי, שעל אף ההגדרה שהגר הוא כאזרח, בחרו חז”ל להכניס  להגדה רק חלק מ”מקרא ביכורים”  (“ארמי אובד אבי וגו’ בפרק כו בפרשתנו ).הציטוט המשתף את הגר בדב’ כו 11-  לא הוכנס.

—–

[1]   “תעודה” קובץ מחקרים של בית הספר למדעי היהדות ע״ש חיים רוזנברג,  אוניברסיטת תל־אביב • תשע״ד

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *