פרשת אחרי מות-קדושים: תפישת העולם מאחרי פרק י”ט |  אלי מיאסניק, אייר תש”פ

פרק י”ט בפרשת קדושים בולט וחריג בספר ויקרא כולו כמוצג בטבלה בהערות [1] . הוא לא דן בהיבטי כהונה, טומאה וטהרה, מועדים וכד’ אלא במגוון גדול של כ 60 הנחיות שמשה נדרש לומר אותן לכל העם ולא רק לזקני העם. וַיְדַבֵּר ה’, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל (יט 1). בעבר, נוצל מנגנון זה של הקהלת כל העם ושיחה עם כולו רק ב”אירועים  קרדינאלים ומשמעותיים לבני ישראל”:

הכנת קרבן פסח מצריים לפני היציאה,
מתן עשרת הדברות בהר סיני
ההנחיות להקים המשכן [2] .

אם כך, מה יש בפרק זה שזיכה אותו  למעמד כה נכבד שמביא את ה’ לבקש ממשה להקהיל את כל עדת ב”י ולומר לכולם את תכולת הפרק?

האם פרק יט הינו  אכן “אירוע קרדינלי ומשמעותי”? למדרש [3] יש שתי תשובות.

לדעת ר’ לוי חשיבות הפרק היא “מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה (בפרשה)”. בהערות בסוף הדב”ת הבאתי את מפוי הדרישות של פרקי”ט לעשרת הדברות [4].  בהמשך, נבחן מדוע מופיעות כאן עשרת הדברות בצורה אחרת ולא בצורה המקובלת.

לדעת רבי חייא– הסיבה היא “שרוב גופי תורה תלויין בה (בפרשה)”. המונח  “גופי תורה” יכול להתפרש כחלק מן ההלכות בפרקים יט-כ[5], אך גם כהנחייה לדרך חייו של האדם [6]  והתייחסותו אל האל.  בכך, רבי חייא נוקט עמדה לגבי המשפט הפותח את הפרשה  שמציג עמדה שעל האדם להתנהג בצורה “קדושה” (מה זה, איך עושים זאת? ) כנובע מקדושת ה’. יט 1-2: וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה’ אֱלֹקיכֶם.

ננסה להבין את האמירה המורכבת הזאת.

השימוש במונח “קדש” לנושאים שאינם קשורים לכהונה- אינו שכיח ובוודאי לא נהוג להשתמש בו לגבי כלל ישראל. בהערות הצגתי מספר דוגמאות לשימוש במונח קדוש להדגשת מצוות ספציפיות [7]. גם כאן, בפרשה זו, יש הרואים (כרש”י) קשר בין ההיגד “קדושים תהיו” למצווה ספציפית – האיסור על העריות)   שכן מצווה זו מופיעה במפורט בפרקים יח ו- כ’. ראה גם הטבלה בהערה 1.

אך הפתיחה של הפרשה הזו ש קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה’ אֱלֹקיכֶם לא רק שאינה מציגה עמדה שעליכם לבצע מצוות ספציפיות  ואזי תהיו קדושים אלא גם  קושרת זאת לדרישה כמעט בלתי אפשרית מהפרט להבין מה פירוש  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה’ אֱלֹקיכֶם ואיך ליישם זאת.  

נפנה איפוא למדרש כדי להבין איך הוא רואה את כוונת המקרא.

בספרא מדמים את הנדרש מהפרט במשפט זה- “אבא שאול אומר: פמליא למלך. ומה עליה להיות? מחקה למלך” [8].  

בתנחומא מדמים זאת כך- “משל למה הדבר דומה? למלך שקידש אשה. אמר לה: הואיל ונתקדשת לשמי, אני מלך ואת מלכה. כשם שהוא כבודי, כך הוא כבודך. למה? שאת אשתי”[9]

הספרא רואה איפוא, את “קדושים תהיו” כהנחיה לאדם לפעול כל הזמן כדי להבין מהי דרכו של המלך שאותה הוא צריך לחקות.  גישה זו פתוחה כמובן לאינטרפטציות אינסופיות[10]. לפי גישת הספרא- האדם נמצא בתהייה תמידית לגבי הדרך הראויה שבה הוא צריך למלא את הדרך המצופה ממנו ע”י אלוהיו

לעומתו התנחומא רואה את התנהגות בני ישראל  כחייבים לפעול כך שמעמד המלכות ( הכוללת את המלך ואת המלכה) לא יפגע.

ניתן איפוא לסכם שמשה נדרש להקהיל את העם כולו גם כדי להציג כ- 60 מצוות חשובות שחלקן חוזרות  על עשרת הדברות וגם כדי להציג בפניו דרישה לשאוף להתנהגות שאינה פוגעת בסטטוס המלכותי שאליו הגיע. זאת בניגוד להתנהגות העם במעשה העגל.

לפני מעשה העגל, כשנחשפו בני ישראל פעם ראשונה לעשרת הדברות בהקהלה דומה, נאמר להם בשמות יט 2-8, בהר סיני – וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי–וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ.  הם אמנם אמרו “נעשה”. אך במעשה העגל הם הפרו את הבטחתם זו  לה’. הם לא התנהגו כגוי קדוש.

לכן עתה ( ספר ויקרא נאמר מאוהל מועד ולא מהר סיני) מציג המקרא סוג אחר של תפישת קדושה שבני ישראל צריכים לאמץ. – קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה’ אֱלֹקיכֶם . עליכם להתנהג כגוי קדוש שהוא המלכה של המלך הקדוש.

—————————————

[1]   

מבנה ספר ויקרא *

פרקי ספר ויקרא

פרשיות

א –ז

תורת הקרבנות

ח – י, יז

שבעת ימי המילואים, והיום השמיני

יא

מאכלות אסורות

יב – טו

יולדת, מצרע, טומאות גוף

טז – יז

תנאים לביאת  אהרן אל הקדש, להקרבה ואכילה תקניים

יח

פרשת עריות

יט

“קדושים תהיו” כ 60 הנחיות בנושאים מגוונים

כ

פרשת עריות

כא

קדושת הכהנים

כב

הנחיות לכהנים ולעם

כג – כו

מועדות, שמיטה ויובל

כו

הברכות והקללות

כז

פרשת ערכין. הקדשות וגאולתן.

·         ע”פ “ברוך מרחיב גד” ופרופ’ יעקב מילגרם

[2]   אירועים קרדינליים שהצדיקו להקהיל את כל העם
מהפכת היציאה ממצריים“- ההחלטה להכין את קרבן פסח מצריים ( שמות יב 1-3) לפני היציאה ממצריים: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר… דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה:  וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת–שֶׂה לַבָּיִת.
מהפכת עשרת הדברות”- דיווח לבני ישראל לאחר שמשה הכין הלוחות השניים ועליהם “עשרת הדברים” לד 32 :  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים; וְכָתַבְתִּי, עַל-הַלֻּחֹת, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ…. וְאַחֲרֵי-כֵן נִגְּשׁוּ, כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיְצַוֵּם–אֵת כָּל-אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אִתּוֹ, בְּהַר סִינָי
מהפכת המשכן”- הנחיות המשכן (לה 1-11): וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: ….וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר…. וְכָל-חֲכַם-לֵב, בָּכֶם, יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.  אֶת-הַמִּשְׁכָּן–אֶת-אָהֳלוֹ, וְאֶת-מִכְסֵהוּ;
[3]   ויקרא- רבה כ”ד.
[4]   עשרת הדברות בפרק י”ט-

פרשת קדושים

עשרת הדברות

א.      אני ה’ אלהיכם

אנוכי ה’ א-להיך

ב.      אלהי מסכה לא תעשה לך

לא יהיה לך אלהים אחרים

ג.        לא תשבעו בשמי לשקר

לא תשא את שם ה’ אלהיך לשוא;

ד.      את שבתותי תשמורו

זכור את יום השבת

ה.      איש אמו ואביו תיראו

כבד את אביך ואת אמך

ו.        לא תעמוד על דם רעך

לא תרצח

ז.       אל תחלל את בתך להזנותה

לא תנאף;

ח.      לא תגנובו

לא תגנוב

ט.      לא תלך רכיל בעמך

לא תענה ברעך עד שקר

י.        ואהבת לרעך כמוך

לא תחמוד

[5] משנה חגיגה א ח : …” הלכות שבת חגיגות והמעילות, הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא מעט והלכות מרובות. הדינין (למשל עין תחת עין)   והעבודות, הטהרות  והטומאות  ועריות יש להן על מה שיסמוכו. הן הן גופי תורה.

[6]   דרש בר קפרא: “איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה? ‘בכל דרכיך דעהו, והוא יישר ארחתיך’” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס”ג, עמוד א’)

[7]   דוגמאות לשימוש במונח “קדש” לעניין מצוות ספציפיות לכלל ישראל

  • עניין הטריפה בשמות כב 30- וְאַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ, תִּהְיוּן לִי; וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ
  • התנהגות “נכונה” גם ביציאה למלחמה בדברים כג 15 וְהָיָה מַחֲנֶיךָ, קָדוֹשׁ:  וְלֹא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ. 
  • לא לאכול טריפה בויקרא כ 25-26: וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין-הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, לַטְּמֵאָה, וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא, לַטָּהֹר; וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף, וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי לָכֶם, לְטַמֵּא. וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה;ִי

[8]   ספרא לפרשת קדושים פרק יט.

[9]   מדרש תנחומא ויקרא, פרק יט סימן ב

[10]   האינטרפטציות מתוארות גם לפסוק זה בפרק יט וגם לאמירה בדברים כח 9 “והלכת בדבריו”. אפשר לציין מאמרים מעניינים  בנושא “והלכת בדבריו ” של פרופ’ יעקב גוטליב מבר אילן ושל פרופ’ שלום רוזנברג באתר “הגות יהודית”.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *