פרשת החודש: זמן להתחיל | שושנה מיכאל צוקר, ר"ח ניסן תשע"ט

השבת אנחנו קוראים, בנוסף לפרשת השבוע "תזריע", מפטיר מיוחד עבור "שבת החודש", אשר תמיד חלה בשבת לפני ראש חודש ניסן או בר"ח עצמו כמו השנה. ראש חודש ניסן מסמנת את בא האביב, עונת מעבר מטאורולוגית / אסטרונומית, וגם עונת מעבר היסטוריה של העם היהודי. חורף לא לגמרי מאחורנו אבל סימני אביב מורגשים. בראש חודש ניסן, בני ישראל עדיין היו במצרים, אבל יציאה מתקרבת.

פסוק המפתח הוא "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב:ב). ברמה הפשוטה הפסוק קובע את תחילתהּ של השנה בלוח העברי, אבל

יש משמעות נוספת, שמודגשת בפסוק הבא: "דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר …" ומפרט את המצוות ראשונות שניתנו לבני ישראל כעדה, כעם, לא כיחידים או משפחה בודדת.

עוד לפני המצווה המפורשת לקחת שה עבור קרבן הפסח, קביעת הלוח מלכדת את היחידים כקבוצה מובחנת ומאורגנת. לוח שנה הוא משמעותי רק אם חברה שלמה מסכימה להשתמש בו, והוא שימושי רק לבני חורין. עבד אינו צריך, אינו יכול לתכנן את זמנו.

פרשן המקרא רב עובדיה ספורנו (איטליה, ראשית המאה ה -16) מסביר: "מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי."

הוא ממקד את המבט לא על אירגון הזמן אלא בשימוש בו, כי אין לזמן – מאורגן או לא – חשיבות אלא אם נשתמש בו בצורה מושכלת וטובה. בתחילת דרכינו כעם, רגע לפני העצמאות, התורה באה להבהיר שמהות החופש כרוכה באיך אנחנו משתמשים בזמן שיש לרשותנו.  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *