מאת עמנואל נשרי:
לשמחתי הסגר לא מוריד לי את האף, או מצב הרוח אבל הוא כן מרכך את ישבני. כפנסיונר שלא עסוק בטרדות כלכלה אני עוסק בלימוד בנושאים שונים. לפני הקורונה הטרחתי עצמי מלימודי הקתדרה במגוון נושאים, באודיטוריום בכפר סבא, אל "מכון אבשלום", לימודי ידיעת הארץ בסמינר לוינסקי בתל אביב, ומשם לסינמה סיטי, לימודי המקרא ועוד ברמת השרון. הסגר חייב אותי לקבל את זרם הידע העצום מהמחשב, בלי לזוז מהבית.
הבעיה המרכזית שהתעוררה, בסגר א', הייתה איך בימי הסגר הקשה שומרים על קשר, איך שומרים על יכולת תקשורת עם אנשים בהינף אחד, ברגע אחד נקטעו דיוני "פרלמנט גלי השרון", כשם שנקטעו מפגשי חברי קהילת "הוד והדר", כפי שנקטעו מפגשים בכל הרמות ובכל העסקים.
לאחר יום יומיים נערך ניסיון ל"מפגשים" בעזרת רשת ה"ווטסאפ" שאיפשרה מפגש של מקסימום ארבעה אנשים. אני מניח שזה לא סוד עבורכם שחיפושים ממושכים לא היו, בשורת ה"זום" עברה בסערה מטלפון לטלפון. נכנסתי ללמוד את טכניקת הפעלת ה"זום" בעזרת תמי הסבלנית והסובלנית, שניסיונה בעבודת מחשבים עזרה מאד להשתלט על הטכנולוגיה ה"זומית".
לאחר יום או יומיים של מפגשים מלאי חיוכים, שכולם מדברים ביחד ואף אחד לא שומע כלום, הוצע לאחד הפרלמנטרים לספר מחוויותיו, כך המשכנו במפגשים יומיים כשבוע עשרה ימים, לאחר מכן הופעלו קשרים למרצים חיצוניים שהתפנו לשתף אותנו במחקרים שעשו ובחוויות מיוחדות שעברו. כאשר הידלדל או נוצרו חורים בשטף ההרצאות, פנינו לחפש במרחבי הרשת שיחות והרצאות הפתוחות לקהל הרחב, הרצאות שניתן לשתף את קהל המאזינים. ככה הגעתי לסדרות של הרצאות מאוניברסיטאות ירושלים, תל אביב, בר אילן, אתר "קמפוס" של ממשלת ישראל, עשיר בקורסים אקדמיים ובקורסים להעשרה אישית. קורסים והרצאות הפתוחות לקהל הרחב. מכאן הבנו ששום סגר לא יפחיד אותנו, חומר יש ללא סוף, הבעיה הגדולה שלא נפתרה היא ריכוך הישבן. הכל בישיבה משך זמן ארוך. לאחרונה ראינו כמה הרצאות מרתקות מלוות בתמונות של מדריכי חו"ל של חברת "רואים עולם" והנה טיילנו מהכיסא בבית במקומות שחשבתי שלא אגיע אליהם. בערבים נכנסתי "לאולם תאטרון גשר" וחזיתי בקבוצת שחקנים נהדרת.
גמר חתימה טובה לכל בית ישראל!!
ספטמבר 2020