משולחנו של הרב צביקה

פרשת חֻקַּת: לשיר באמונה למים חיים : מוטי לקסמן, תמוז תש”פ
שירים רבים ושרים שונים מופיעים במקרא
לאחר יציאת מצרים, משה ובני ישראל, מודים ושרים את שירת הים, “אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה‘”.[1]
דבורה, מודה ושרה, “שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַה’ אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל“.[2]
דוד מודה בשירה, “עַל כֵּן אוֹדְךָ ה’ בַּגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּר“.[3]
כל השרים, מבטאים תודה לאלוהים.
גם בפרשת השבוע, פרשת חֻקַּת, נשמעת שירה.
בני ישראל נודדים במדבר. לאחר חניה בְּאֹבֹת, ממשיכים

וחונים בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, ממשיכים וחונים בְּנַחַל זָרֶד עוברים לחנות מֵעֵבֶר אַרְנוֹן וּמִשָּׁם לבְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה’ לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם.[4]

בני ישראל צמאים, האלוהים מזמן לבני ישראל מים.

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת
עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ. 
בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים
כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם
בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם.[5]

בני ישראל מודים, יפה נכון?
רק רגע, בואו נקרא שוב, “אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל“, זהו ביטוי יחיד בכל המקרא.
זה המקרה היחיד בו “יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל“.
המקרה היחיד בו העם שר, ללא הנחיה ממנהיג, לא יחד עם מנהיג, וללא פניה ישירה לאלוהים.
רש”י תמה
עלי באר – מתוך הנחל והעלי מה שאת מעלה.
וכי משם היתה?
הלא מתחילת ארבעים שנה היתה עמהם.
והבאר נתנה להם מתחילת ארבעים, השירה הזאת נאמרה בסוף ארבעים, ומה ראה ליכתב כאן, אלא הענין הזה נדרש למעלה הימנו”.[6]
א. יש תמיהות נוספות.
למשל,

“כך אמר הקדוש ברוך הוא מאחר שאין שם משה עבדי נזכר בכל השירה. גם שמי לא יזכר בה”.[7]
“ומפני מה לא נזכר משה שם מפני שנענש על המים […] ולמה לא נזכר שמו של הקדוש ברוך הוא לפי שלא נזכר שמו של משה”.[8]

 שירה פורצת מפי העם, ללא הנחיה של משה או של אלוהים.
מעין ביטוי דמוקרטי עממי.
ישנם אפיונים אחדים, נוסף להעדר משה ואלוהים מהשירה, לפיהם שירת עֲלִי בְאֵר אינה דומה לשירות אחרות.
אבל, פה בפרשת “חֻקַּת”, הנמען המפורש אינו ה’, אין כאן תודה על ניצחון, גם לא תודה על המים, וכאמור העם שר ביזמתו.
איך ניתן להבין זאת?
אולי זו שירה בדיעבד?

אז כשנתן להם לישראל את הבאר שרו ושירה זו לא הוזכרה בשעת מעשה לפי שעליה נענשו משה ואהרן וכשבא להזכיר את הבאר הזכיר גם את השירה.[9]

אולי הכתוב משקף רק חלק מהשירה?

עלי באר – תחלת השירה ולא נכתבה כלה.[10]

ויש הרואים בבאר רק דימוי לעם ישראל

כבר ידעת כי מלת באר רומזת לכנסת ישראל בפסוק […] ורמז כאן להעלותה בשם הגדול יתברך, וזהו אמרו את השירה הזאת, וידעת פירוש מלת זאת. ובעבור שלא אמר כאן את השירה הזאת לה’ כמו שאמר בשירת משה [שמות טו, א], שרמז שם להעלותה בשם המיוחד, על כן אמר עלי באר ענו לה, כלומר שתתעלה למעלה. [11]

יהא ההקשר אשר יהיה, החשוב, לטעמנו, הוא שמובעת כאן שירה.
אמנם במדרש מבינים שירה זו כהבעת תודה לאלוהים,[12]
הרי משה אינו מוזכר וגם אלוהים לא מוזכר.
עם-זאת, ההקשר בו ממוקמת שירה זו נראה כמעט מובן מאליו.
מים יש ושותים, האם זה מפליא שפורץ “אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת”?
מאוד פשוט, לא כן?
הכרת תודה, הם שרים למקור המים.
לא כך.
האם תמיהת רש”י היא יחידה ותמוהה?
לא.
אבל, פרשנים רבים מעלים תהיות שונות.
משה אינו שותף לשירה, “אבל משה לא שר” ואין הפנייה לאלוהים.[13]
שירה פורצת מפי העם, ללא הנחיה של משה או של אלוהים.
מעין ביטוי דמוקרטי עממי.
ישנם אפיונים אחדים, נוסף להעדר משה ואלוהים מהשירה, לפיהם שירת עֲלִי בְאֵר אינה דומה לשירות אחרות.
יהא ההקשר אשר יהיה, החשוב, לטעמנו, הוא שמובעת כאן שירה.
לפנינו שירה לא מוזמנת ולא מטעם.
תופעה די נדירה בספרות המקראית.[14]
נדיר, לא כי לא היה, אלא, כנראה, כי לא נכלל בכתובים שהוגדרו ככתבי הקודש, התנ”ך.
אני מפנה את תשומת לבי לשירה. היום אנחנו מוצפים, “פסטיבל הזמר”, “כוכב נולד”,  The voice ועוד.
אך אל נשכח, קיימים גם שירי ערש להרגעת תינוק, עוד שרים סתם סביב למדורה, ויש גם, אפילו שלא תאמינו, סרנדה לאהובה… מיתרי הקול מלוטפים ברכות, לעיתים מורעדים בעוז…

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל , אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ

זו, על פי הבנתנו, שירה המבטאת רכות, שלווה, כמו זרימה של נחל רגוע בין עלוות ירוקות.
צריך טעם מיוחד לשירה מעין זו?
בכוחה של שירה כזו להעביר את השר מן המקום או מן הנסיבות בו הוא נמצא לאווירה או למצב-רוח אחר לחלוטין, להפוך את החולין את היומיומי לחג כמו ששרה לנו נעמי שמר:

ש לי יום יום חג
יש לי חג יום יום
יש לי יום יום חג
הללויה [20].

עם הנע במסע ארוך ומייגע, מסע שמידי פעם נלחמים, ולא תמיד בהצלחה מלאה, חשוב שתהיה לו גם הפוגה, מפעם לפעם. הפוגה שבה ניתן לנוח ולפתוח בשירה שאינה קשורה ישירות לנסיבות, אלא פשוט לשיר בשמחה ובהתלהבות כדי להתמלא תקווה וחיות. לשיר על באר של מים חיים.

   “הַשִּׁירָה הַזֹּאת. / עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ” מורה לי, האמינו, גם לך – בכל מצב ובכל מקום כדאי וחשוב לשיר: “שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה: [21]. נשיר, נאמין ונתחדש:

לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב
לשמוע חלילים ברוח החופשית
ולהתחיל מבראשית.” [22].

 נבחן תכנים של שירות אחרות.
שירות אחדות באות להודות על ניצחון על אויבים או על מצוקה.
שירת הים לאחר היציאה ממצריים מודה על מפלת המצרים:

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה’ וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה’ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם”,[15]  בהמשך, תיאור צבעוני של הטבעת צבא פרעה, פועלו של “ה’ אִישׁ מִלְחָמָה ה’ שְׁמוֹ.[16]

שירה אחרת, לאחר קרבות עם אויב:

וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר. בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה’ [16].

בהמשך תיאור הרקע לפרוץ הקרבות, הניצחון ומפלת האויב.[17]  השירה מסתיים בשמחת ניצחון ובאמונה בה’,

כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְקֹוָק וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ”.[18]

גם דוד שר:

וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה’ אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה’ אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל [19]

שירתו היא בעיקר תודה מלאה לאלהים על הצלתו ומסתיימת בביטוי תודה ואמונה,

עַל כֵּן אוֹדְךָ ה’ בַּגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּר. מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם”.[20]

בשירות הללו, מובעת תודה ישירה לה’ ושמחת ניצחון. שירת בנות ישראל לאחר ניצחון דוד על גלית, בנוסח אחר, מפארת את שאול ובעיקר את דוד,

וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים. וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו.[21] 

אבל, פה בפרשת “חֻקַּת”, הנמען המפורש אינו ה’, אין כאן תודה על ניצחון, גם לא תודה על המים, וכאמור העם שר ביזמתו.
איך ניתן להבין זאת? אולי זו שירה בדיעבד? א
אז כשנתן להם לישראל את הבאר שרו ושירה זו לא הוזכרה בשעת מעשה לפי שעליה נענשו משה ואהרן וכשבא להזכיר את הבאר הזכיר גם את השירה.[22]

אולי הכתוב משקף רק חלק מהשירה?

עלי באר – תחלת השירה ולא נכתבה כלה.[23]

ויש הרואים בבאר רק דימוי לעם ישראל

כבר ידעת כי מלת באר רומזת לכנסת ישראל בפסוק […] ורמז כאן להעלותה בשם הגדול יתברך, וזהו אמרו את השירה הזאת, וידעת פירוש מלת זאת. ובעבור שלא אמר כאן את השירה הזאת ליי’ כמו שאמר בשירת משה [שמות טו, א], שרמז שם להעלותה בשם המיוחד, על כן אמר עלי באר ענו לה, כלומר שתתעלה למעלה. [24]

יהא ההקשר אשר יהיה, החשוב, לטעמנו, הוא שמובעת כאן שירה.
לפנינו שירה לא מוזמנת ולא מטעם.
תופעה די נדירה בספרות המקראית.[25]
נדיר, לא כי לא היה, אלא, כנראה, כי לא נכלל בכתובים שהוגדרו ככתבי הקודש, התנ”ך.
אני מפנה את תשומת לבי לשירה.
היום אנחנו מוצפים, “פסטיבל הזמר”, “כוכב נולד”,  The voice ועוד.
אך אל נשכח, קיימים גם שירי ערש להרגעת תינוק, עוד שרים סתם סביב למדורה, ויש גם, אפילו שלא תאמינו, סרנדה לאהובה…
מיתרי הקול מלוטפים ברכות, לעיתים מורעדים בעוז…

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל
אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת
עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ

זו, על פי הבנתנו, שירה המבטאת רכות, שלווה, כמו זרימה של נחל רגוע בין עלוות ירוקות.
צריך טעם מיוחד לשירה מעין זו?
 
בכוחה של שירה כזו להעביר את השר מן המקום או מן הנסיבות בו הוא נמצא לאווירה או למצב-רוח אחר לחלוטין, להפוך את החולין את היומיומי לחג כמו ששרה לנו נעמי שמר:

יש לי יום יום חג
יש לי חג יום יום
יש לי יום יום חג
הללויה [20].

עם הנע במסע ארוך ומייגע, מסע שמידי פעם נלחמים, ולא תמיד בהצלחה מלאה, חשוב שתהיה לו גם הפוגה, מפעם לפעם. הפוגה שבה ניתן לנוח ולפתוח בשירה שאינה קשורה ישירות לנסיבות, אלא פשוט לשיר בשמחה ובהתלהבות כדי להתמלא תקווה וחיות. לשיר על באר של מים חיים.

הַשִּׁירָה הַזֹּאת.
עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ

מורה לי, האמינו, גם לך – בכל מצב ובכל מקום כדאי וחשוב לשיר:

שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה: [21].

נשיר, נאמין ונתחדש:

לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב
לשמוע חלילים ברוח החופשית
ולהתחיל מבראשית. [22].

הארות ומראה מקום
[1] סיפור פרה אדומה, טיהור טומאת מת, מות מרים, קובלנות בני-ישראל על העדר מים, משה מכה בסלע, אדום מסרב לאפשר מעבר לבני ישראל, מות אהרון ואבל העם, הכנעני מתנכל לבני ישראל, טענות נוספות של בני ישראל, מכת נחשים, מלחמת ישראל באמורי.
[2] “וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת. וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב […]  מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד. מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן […] וּמִשָּׁם בְּאֵרָה […] וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת. וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה” (במדבר כא, י–כ) וגם “וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ” (במדבר כב, א).
[3] במדבר כא, א–ט.
[4] שם, יז–יח.
[5] שם, כא–לה.
[6] שם, יז–יח.
[7] רש”י, במדבר כא,  יז.
[8] שם, יח.
[9] “והם לא חפרו אותה בכלי חפירה רגילים אלא “בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם” … במטהו של משה ואהרון נעשו נסים הרבה, וגם נס זה של הבאר נעשה במטה זה” (יחיאל צבי מושקוביץ, ספר במדבר, סדרת דעת מקרא, ירושלים תשנ”ד, עמ’ רס).
[10] כלי יקר, במדבר כא,  יז.
[11] “הנה אז שִׁבח ישׂראל את שבח השירה הזאת בזמן שׁהִתכסתה וחזרה הבאר שניתנה להם בזכותה של מִרים עלי באר עלי באר היו מזמרים לה והיא עולה” (יונתן לפסוק יז); “באר בזכות מרים היתה” (פתרון תורה, פרשת האזינו, עמ’ 320).
[12] “[בין] הערבים הנודדים במדבר [קיימים] שירים דומים בתכנם ובמקצבם לשירת הבאר, כגון השיר הערבי (בתרגום לעברית): ‘עלי באר / זרמי בשפע / שתו ואל תבזוה / במטה חפרנוה’ (אמנון שילוח, “שירת הבאר”, בתוך יעקב מילגרום ויצחק אבישור, ספר במדבר, סדרת עולם התנ”ך, תל אביב 1993, עמ’ 130–132). עיון מפורט שם יגלה שבשיר הערבי המצוטט אכן הבאר היא המושא שאליו ועליו שרים. ובשירת הבאר שלנו למרות הכותרת, לא הבאר היא המושא הישיר לשירה.
[13] במדבר כא, טז.
[14] כך נהגנו אף אנו בדיון “באר ומנהיגות”, תשס”ח בקישור [http://www.notes.co.il/moti/45560.asp]
[15] שמות טו, א.
[16] שופטים ה, א–ב.
[17] שמ”א יח, ו–ז.
[18] שמ”ב כב, א.
[19] תהלים לג, א–ג.
[20] נעמי שמר, יש לי חג.
[21] תהלים לג, ג.
[22] נעמי שמר, החגיגה נגמרת.

כשבאנו בפעמים הראשונות, הילדים נכנסו בחשש רב לבנין בית הכנסת והיו צמודים אליי כל הזמן. היום, אחרי כמה חודשים שאנחנו כאן, אני כל כך מאושרת לראות את הילדים שלי רצים לתוך אולם התפילה בכזאת טבעיות, יושבים ומשתתפים בתפילות קבלת שבת ובשירים המיוחדים לילדים שאתה מוסיף.
 —  אמא נרגשת מאחת המשפחות הצעירות הרבות שהצטרפו לקהילה בשנה החולפת.

חברים יקרים,

לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה אני רוצה לשתף אתכם בפעילות הרבה שנעשתה ונעשית בקהילה .
בגזרת המשפחות הצעירות הרחבנו את הפעילות שלנו. קודם כל סיימנו שנה שעברה את הפעילות עם ארוחת ערב נפלאה וקבלת שבת רבת משתתפים עם הנגנים שלנו.

לשמחתי התחלנו את השנה הנוכחית עם שבת חוזרים לכיתה א’, לבית ספר ולגנים עם 50 ילדים שעלו לתורה. כל ילד קיבל מתנה, השתתף בפעילות של המדריכים שלנו וכל ההורים השתתפו בקידוש הקהילתי המכובד שכלל עוגיות מיוחדות בצורת האות א’!

שבוע שעבר ערכנו  קבלת שבת וארוחת ערב עם 100 משתתפים. היה מאוד שמח וכולם מוזמנים לבוא לארוחות הללו שיהיו במהלך כל השנה.

יש לנו כמה משפחות חדשות ואנחנו ממש נשמח לראות את חברי הקהילה הותיקים באים גם בערבי שבתות לתפילות, כדי לקבל את פני החברים החדשים ולגרום להם להרגיש חלק מהקהילה הצומחת שלנו.

בתחום הלימוד, בנתה ועדת החינוך והתרבות של הקהילה, בהנהגתו המסורה של אלי מיאסניק, יו”ר הועדה הנמרץ, סדרת מרצים מהמדרגה הראשונה. בחודשים הקרובים יהיו כאן מרצים בעלי שם עולמי כמו ד”ר מיכה גודמן (יום שני 23/9), פרופ’ רחל אליאור (4/11), שמואל רוזנר (2/12) ודב אלבוים (20/12).

בנוסף, מתקיים בימים אלו פרויקט בית מדרש אלול בהנחייתי. בית המדרש מתקיים בימי רביעי ובשבתות אחר התפילה. המפגש האחרון והמסכם יהיה בערב יום כיפור מייד אחרי התפילות של כל נדרי וערבית שכולם מוזמנים לבוא אליו ולהשתתף, יהיה מעניין!

לאחרונה התחלנו גם לערוך סדרת ראיונות עם חברי קהילה ותיקים שניסיון החיים העשיר שלהם מרתק את חברי הקהילה ומלמד את כולנו על פועלם התוסס בחברה הישראלית בכלל ובקהילה שלנו בפרט. פגשנו את הרבה יהודית אדלמן גרין, פרופ’ בן נוביס וד”ר יוסף שוב. השנה נמשיך עם חברים נוספים, ואם יש לכם המלצות את מי אתם רוצים שנראיין תפנו אליי בפרטי.

ישנם עוד הרבה דברים שקורים כמו סדרת פגישות שאני מקיים עם חברי קהילה ותיקים על מנת לשמוע מהנסיון שלהם בקהילה וכן ללמוד מה עומד על סדר היום שלהם מבחינת הקהילה.

 חלק חשוב בעבודה של רב הוא גם הלימוד והעשרה עצמית, על מנת שיוכל להתפתח ולהביא לקהילה דברים מעניינים. לפעמים לומדים בחברותא עם רבנים אחרים ולפעמים במסגרות לימודיות אחרות. זה מפרה ומעשיר .לשמחתי, בשנה הקרובה כמו בשנה החולפת, אני משתתף בכמה מסגרות לימוד רבניות מעניינות. כך למשל השתתפתי בתוכנית “רבותא” המצויינת של התנועה המסורתית וכנסת הרבנים ; בתוכנית עם רבנים מצפון אמריקה מכל הזרמים ביהדות של מכון הרטמן ; ובתוכנית לימוד גמרא והלכה. כל אלו מעשירים  את עולם התוכן שממנו אני מביא רעיונות מעניינים לסדרת השיעורים של שבת בבוקר אחרי התפילה ולכל הקהילה.

ולא פחות חשוב, ברצוני לנצל הזדמנות זאת לאחל לכם ולכל בני משפחותיכם שנה טובה ומתוקה, ולקוות שאראה אתכם בפעילויות הרבות של הקהילה בשנה הבאה עלינו לטובה!

לפני חג הפסח הקרב ובא, רציתי לשלוח עדכון על מה שקורה בזמן האחרון וכן לצרף הוראות איך ניתן למכור את החמץ שלכם.

“איזה כיף כאן בבית הכנסת”, שמעתי ילד שאומר זאת לאבא. “זו הקהילה שלי” שמעתי ילד אחר אומר לאמא שלו. “כשהילדים שלי נכנסים לבית הכנסת הם רצים לאולם התפילה”, סיפרו לי הורים נרגשים לא מזמן. “איזה תענוג זה שוב לראות כל כך הרבה ילדים”, אמר לי אחד מותיקי הקהילה בתפילות קבלת שבת. “אני כל כך נהנית לבוא עם נכדיי לבית הכנסת עכשיו” אמרה לי חברת קהילה ותיקה שמביאה את נכדיה לפעילות.

השנה אכן חל מהפך בכל התחום של משפחות צעירות בקהילה. בכל חודש יש לנו לפחות פעילות אחת מיוחדת למשפחות הללו. לפעמים זה קבלות שבת מותאמות לילדים, לפעמים זה ארוחות ערב למשפחות צעירות. אולם התפילה מתמלא בעשרות ילדים והורים שמגיעים לקבלת שבת מיוחדת לילדים ואז אנו יורדים לארוחת שבת חגיגית שאותה מביאים המשפחות הצעירות. במהלך הארוחה אנו שרים זמירות ושירי ארץ ישראל מהברכון החדש והיפה שנתרם על ידי משפחת שוורץ לזכר אמה של חנה.

בחגים עשינו מסיבות מוצלחות כמו בחנוכה שבאו למעלה מ-100 חברי קהילה ותיקים עם הנכדים ומשפחות צעירות, או בט”ו בשבט שהגיעו 60 מבוגרים וילדים לסדר מוצלח במיוחד שנערך באמצע השבוע. בפורים האחרון היה מאוד שמח והגיעו מאות חברים ואורחים לקהילה והמקום התמלא בילדים מחופשים ושמחים.

מתוך עשרות משפחות שהגיעו לפעילויות השונות, עשר משפחות חדשות כבר הצטרפו כחברות בקהילתנו ושילמו דמי חבר!

אין ספק שעתיד הקהילה שלנו תלוי בהבאת משפחות חדשות וצעירות לפעילות בית הכנסת, ואני ממש שמח שנפלה בחלקי הזכות ליזום וליישם את המהלך המשמעותי הזה בשנה ורבע האחרונות בהן אני בקהילה. כדי לקדם את הפעילות הזאת הקמנו ועדת משפחות צעירות בראשות ד”ר חיים רובינשטיין שמשקיע הרבה בתחום של נוער ומשפחות צעירות כבר שנים רבות. ומה שאני הכי גאה בו שאמא אחת מהמשפחות הצעירות נענתה לאתגר שהצבתי בפניה והצטרפה לועד הקהילה!

בתחום הלימוד, היתה לנו סדרת מפגשים מרתקת על אתגרי ההלכה במאה ה-21. במהלך כל אחד משבעת המפגשים, למדנו תשובה הלכתית אחרת של ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל בנושאים מגוונים. בסך הכל הגיעו כ-30 משתתפים שונים שתרמו לדיון ערני ולפעמים אף סוער, שבו שמענו את כל הדעות בנושא. 

בימים אלו התחלתי את סדרת הלימוד על הדרך בה נקבעת יהדותו של אדם. חומרי הלימוד נמצאים באתר הקהילה ואתם מוזמנים להצטרף.

ביחד עם אלן שור שעשתה עבודה התנדבותית מדהימה, וועדת החינוך המסורה שלה, השקנו לאחרונה סדרת הרצאות של נשים מרצות על נשים ביהדות ובחברה הישראלית. כדאי מאוד לבוא! סדרה זו באה בעקבות הסדרה המאוד מוצלחת שמילאה את אולם בית הכנסת. בין המרצים היו דב אלבוים, יוכי ברנדס, מוטי זעירא ומרצים רבים מן החוץ שונים ומגוונים.

בבוקר שבת האחרונה, פרשת שמיני, ערכנו תפילה אלטרנטיבית בהשתתפות כמעט 40 חברים. השתמשנו לראשונה בנוסח ארץ ישראל הקדום שגם יותר קצר וגם משקף יותר את הערכים של יהודי החי במדינה ריבונית דמוקרטית. עשינו גם סטורהטלינג עם השחקן והיוצר ערן קראוס, שגרם לנו לפרש את התורה בצורה מרתקת ומושכת את הלב. נמשיך עם תפילות אלו בשבת 25.5 פרשת בחוקותי.

אני ממשיך בפעילות גם מחוץ לקהילה ולאחרונה נפגשתי עם הנהגת בי”ס אוסישקין שהחליט בעקבות המפגש לבוא עם כל כיתות ו’ לפעילות בקהילה שלנו בחודש הבא. לאחרונה גם העברתי הרצאה בקהילת עמיתי ברעננה וכן השתתפתי בפאנל זרמים ביהדות עם כיתות י’ של תיכון רבין השכן. הפאנל התקיים בבית הכנסת שלנו ונכחו בו נציגים חילוניים, דתיים לאומיים, חרדים ומסורתיים. כולם שוחחו באופן פתוח ומכבד והתרשמו לטובה מפעילות הקהילה שלנו שאותה תיארתי בפני כולם.   

בהזדמנות זאת רציתי להביע את תודתי הכנה בפני חברי הועד היוצא ולאחל הצלחה רבה לועד הנכנס.

הועד היוצא, בהנהגתו של נחום קמינקא, הגיע להישגים רבים שפיתחו מאוד את הקהילה. זה היה הועד הראשון שעובד עם רב בקהילה ואני נהניתי לעבוד עם כל חברי הועד. אני יכול להעיד כי המסירות של כל חברי הועד היא יוצאת דופן, וראויה להערכה רבה ולתודה עמוקה של כל חברי הקהילה. 

אבא גם אתה יכול ללכת לכלא בגלל שאתה עורך חתונות קונסרבטיביות?”

הייתי בהלם כששמעתי את בתי הצעירה שואלת אותי שאלה זאת בשיא הרצינות כשמבט דאגה על פניה.

חייכתי ואמרתי לה: “מה פתאום איזה שטויות זה לעולם לא יקרה”, אבל ידעתי בתוכי שאני לא במאה אחוז בטוח בכך.

בסופו של דבר, אני באמת מאמין שכזה דבר לא יקרה כי המדינה והחברה בה אנו חיים כיום לא תאפשר לכך לקרות.

יחד עם זאת, ברור לי שאם לא נעמוד על המשמר, אזי בעוד כמה שנים ייתכן והמצב יילך ויתדרדר ותאומץ חקיקה עוד יותר קיצונית בעניני דת ומדינה, שאכן תגדיר באופן מוחלט וסגור שעריכת חופה וקידושין על ידי כל מי שאיננו מוסמך לכך בידי הרבנות הראשית היא נגד החוק והעונש על כך הוא מאסר, קנס וכו’.

לצערי איננו רחוקים מכך, והבעייה היא שהתיאבון של רבנים מסויימים בחוגים החרדיים והחרד”לים (חרדי דתי לאומי) שואף לכך. אבל הבעייה היא גם בגלל זה שאנחנו מזניחים את הזירה הפוליטית בידיהם בכל מה שקשור בנושאים של דת ומדינה. אנחנו לא אקטיביים מספיק בסדר היום שלנו בתחום הזה.

אמנם יש לנו את מכון על משמר הכנסת שעושה עבודה חשובה בניטור עמדות חברי הכנסת ובחשיפתם לעמדות פלורליסטיות ביהדות, אבל עד שאנחנו לא נפשיל שרוולים ונדאג שחברי כנסת מטעמנו או שמזדהים איתנו, יובילו סדר יום של חקיקה בעניני דת ומדינה, נמשיך לסבול מחקיקה דתית מפלה במדינה.  

אני אומר זאת בגלל שכל כך הרבה אנשים רוצים בדרך שלנו. אני חש זאת בכל אשר אני פונה בכפר סבא. בשבועות לימדתי בתיכון ע”ש רבין בנושא של קבלת הגר בימינו. השיעור בפני כיתה מליאה של הורים ותלמידים זכה להתעניינות רבה והראה לי שרבים חושבים כמונו בנושאים הללו.

אני חושב שיש לנו פוטנציאל גדול בארץ לקדם את היהדות בצורה מאירת פנים ומקרבת בלי לכפות על אנשים אמונות ודעות שהם לא מאמינים בהם. זה בדיוק מה שאנו עושים בקהילת הוד והדר.

כך למשל, לאחרונה ארגנתי שבת משפחות צעירות בקהילה, והשתתפו לא מעט משפחות של בוגרי נוע”ם, תושבי כפר סבא והסביבה וילדים של חברי קהילה ותיקים. היינו קרוב ל50 מבוגרים וילדים בערב קסום שהתחיל בקבלת שבת לילדים עם גיטרה, הדרכה בקבוצות לגילאים השונים בזמן שההורים יכלו להתפלל תפילת ערבית בשלווה ולאחר מכן ארוחת ערב שכל משפחה הביאה ממטעמיה.

זכיתי גם להעביר סדרת שיעורים על התפילה בנוסח ארץ ישראל הקדום. היו למעלה מ40 משתתפים מחברי הקהילה ומחוצה לה דבר ששוב הראה על הביקוש הרב שיש ללימוד יהודי רציני ברוח מודרנית.

בשנה הבאה עלינו לטובה נמשיך את כל הפעילות הזאת ועוד! וזה הזמן להזמין את כולכם ב-1 בספטמבר בשבת בבוקר עם הילדים והנכדים לחגוג את החזרה לבית הספר ובמיוחד עם אלו העולים לכיתה א’.

מחכה לראות את כולכם בקרוב.

קיץ מהנה !

הייתה זו שעת לילה מאוחרת וחושך כבד של תחילת חודש ניסן שרר על העיר צפת. הגענו לבית הקברות העתיק בצפת, והתחלנו לגשש דרכנו בחשיכה. ליד כל קבר דלקה מנורה ונזכרתי שבחודש ניסן ישנו מנהג עתיק לבקר קברי משפחה ולהראות שהיינו שם.

בסוף השביל הארוך ראינו עוד כמה מתפללים והגענו. הדלקנו פנסים והתרגשנו למראה עינינו. קבר האר”י הקדוש, צמוד לקברו של הרמ”ק (רבי משה מקורדיברו). קברו של רבי מרדכי אלקבץ, מחבר הפיוט ‘לכה דודי’, סמוך לקברו של רבי אלעזר אזכרי, מחבר הפיוט ‘ידיד נפש’, ועוד רבנים ומקובלים מהתקופה ההיא של המאות ה-15-16-17 של צפת העתיקה. שרנו את ‘ידיד נפש’ בדבקות, למרות שהיה יום ראשון, וחלקנו אף הלך לטבול במקווה הסמוך, כשהשעה כמעט חצות ומי המעיין מקפיאים אותנו, אך מחממים את הנפש.   

היינו ארבעה רבנים קונסרבטיביים יחד עם מורת החסידות שלנו , הרבה ד”ר מימי פייגלסון, לאחר יום גדוש ומעניין בתוכנית ‘רבותא’, תוכנית השתלמות ייחודית של התנועה המסורתית לרבני הקהילות שלה, שממומנת על ידי משפחת ליפסי, חברים ותיקים של קהילת הוד והדר, מזה ארבע שנים.

מצד השכל, ההרגשה הייתה מוזרה וזרה, ומצד הנפש הרגשנו שמשהו בלב נפתח.

הרבה מימי דיברה על קפיצת האמונה הנדרשת, וזה מה שחשתי כשטבלתי במי המקווה, דבר שלא עשיתי כמעט מאז החתונה. אכן לפעמים דרושה קפיצת אמונה גם לאדם הראציונלי ביותר כדי לשכוח מצרותיו, לטבול את הכל במים, ולצאת באופן מחודש.

את הטבילה הזאת אנו עושים גם עם הכרפס ומי המלח של הסדר, כשאנו טובלים את האצבע ביין לעשר המכות, או כשאנו מכשירים את הכלים בהגעלתם או בטבילתם במקווה לקראת פסח.

אנו עושים פעולות מיסטיות שונות ומשונות במהלך חיינו ובמהלך השנה. לא תמיד חושבים על זה, אך כמו נחשון בן עמינדב שקופץ למים, יודעים שחייבים לעבור את קפיצת האמונה הזאת, כדי להמשיך לשלב חדש בחיים, שלב חדש שמביא לנו חוויות חדשות. 

אז עברו כמעט שלושה חודשים ומאז המכתב האחרון זכיתי לחגוג אתכם את חג הפורים, שהיה שמח במיוחד, וכל הכבוד לכל האמיצים המתחפשים שבינינו. זכיתי גם לחגוג יחד אתכם את יום ההולדת ה-60 של ידידתי משכבר הימים, הרבה יהודית אדלמן – גרין, ולראיין אותה מול כל אוהביה, היה מיוחד במינו.

לפני פסח העברתי יחד עם נטלי ברקן שיעור ממש נחמד על הגדה חדשה לליל הסדר שמזכירה לנו כל הזמן למצוא משמעות בחיינו ולא רק לדקלם את מילות ההגדה העתיקות.

במהלך החודש האחרון נפגשתי עם כמה משפחות שערכו בר מצוה בקהילה וגם עם כמה ממורי הבר מצוה, כדי להבין יותר לעומק את התהליך אותו עוברים הנערים ומשפחותיהם. מפגש מיוחד במינו היה לי עם שנת השירות של נוע”ם בפנימיית שטיינברג בכפר סבא. אלו שישה חבר’ה צעירים שעזבו את הנוחות של הבית ומקדישים שנה שלימה לנוער שצריך את עזרתם יומם ולילה. למרות שניתן להדק את הקשר ביניהם ובין הקהילה יותר, שמחתי לשמוע שהם מקבלים יחס חם כל הזמן מסטפני רייקר, שדואגת להם בחום יחד עם חברי קהילה אחרים.

גם החודש הלכו לעולמם חברים, או בני משפחה של חברי קהילה ואת חלקם זכיתי ללוות באופן אישי. כך למשל העברתי שיעור לזכרו של שלום, אביה של לסלי רטנר.

לאחרונה נפגשתי עם קבוצת משפחות צעירות בנסיון לקרב אותם לקהילה, והמשפחות ביקשו שנתחיל קבלות שבת מיוחדות להן יחד עם ארוחת ערב. כמו כן הועלה רעיון להתחיל מפעם לפעם סעודה שלישית עם שירים, סיפורים חסידיים, לימוד וזמן שיחה עם חברי קהילה שאומרים קדיש או מציינים יארצייט באותו חודש, כדי שיספרו לנו על יקיריהם ונלמד להכירם באופן יותר אינטימי. ועד הקהילה דן ברעיונות אלו ואחרים, ובקרוב יפורסמו עוד פרטים.

אני גאה לומר שבחודש האחרון הצטרפו שלוש משפחות חדשות לקהילה, אז המאמצים למשוך חברים חדשים מתחילים לשאת פרי.

עם כל העשייה הזאת, ותוך כדי נקיונות פסח קדחתניים, רציתי לעצור לרגע, לומר תודה לכם חברי קהילה יקרים, ולאחל לכם חג פסח כשר ושמח!

“תגיד לי… אתה הרב כאן?”, שאל אותי הבחור. ”כן”, עניתי לו, ”איך אפשר לעזור?”
“יכול להיות שאסור לי להיות כאן?”, הוא שאל בשיא הרצינות….. ”למה?” הסתקרנתי לדעת.
“כי זה בית כנסת שיושבים בו גברים ונשים, וזה כמו כנסייה, ובגלל שאני כהן, אז אסור לי להיטמא”.
הסתכלתי עליו בתדהמה לראות אם הוא צוחק עליי אבל ראיתי שהוא שואל בשיא הרצינות. 
הסיטואציה ההזויה הזאת לא קרתה בחלל החיצון, אלא אצלנו בקהילת הוד והדר.
ילדים מבית ספר תיכון רבין השכן שלנו, הגיעו לקהילה כדי לצלם סרט…. התלמידים במגמת הקולנוע עושים סרט לבגרות שלהם, ומכיוון שהסרט הוא על נער שחוזר בתשובה הם ביקשו להשתמש בבית הכנסת שלנו. כשהבינו שאני ‘הרב’ הם ביקשו שאצטרף לסרט ואתן ברכה לשחקן הראשי, שהוא הכהן המדובר.
הסברתי לו שזוהי לא כנסייה, ושאנחנו זרם מוכר וגדול ביהדות, שמותר לשבת באופן מעורב, ושבכלל לכהן אסור להיכנס לבית קברות וזה לא קשור לכנסייה (זה בכלל ענין אחר בהלכה). הבנתי כמה בורות יש בקרב הישראלים לגבי מי אנחנו ומה אנו מייצגים. 
המצחיק הוא שמכיוון שהם היו בתוך בית הכנסת, עכשיו ארון הקודש שלנו, כיפות התנועה המסורתית, סידור ‘ואני תפילתי’ ומשרד הרב מככבים בסרט של תיכוניסטים מתיכון רבין….
בזמן הקצר בו אני בקהילה כבר הספקתי די הרבה, כולל להיפגש עם בית ספר תיכון מפתח תקווה שרצה ללמוד על הזרם הקונסרבטיבי. 55 תלמידים ומורים הגיעו להוד והדר ללמוד על מי אנחנו. זה היה מפגש מרתק, אך לא קל. כאמור, ישנה המון בורות בארץ במושגי יהדות בכלל, ובנושא הזרמים ביהדות בפרט. המורים מאוד שמחו על המפגש וביקשו להמשיך אותו בשנים הבאות.
במהלך החודשיים האחרונים זכיתי גם לערוך פגישות עם חברי קהילה רבים, ומצטער לגביי מי שעדיין לא נפגשתי איתם…. רציתי להבין כיצד עובדת הקהילה. יש לנו אוסף מרתק של אנשים כאן, גיליתי. צעירים, מבוגרים, מרקע אנגלו-סקסי וצברים. נפגשתי עם חלק מיושבי הראש של הקהילה מהעבר כדי להבין את זווית הצמיחה של הקהילה ואיך היא הגיעה לאן שהגיעה. כל אחד ואחת מהם אנשים שתרמו את הנשמה שלהם לקהילה ובניינה.
 
בשיחות שעדיין נמשכות, עלו סיפורים מרתקים ומרגשים על צמיחת הקהילה וחזקותיה, אך גם דנו על האתגרים הגדולים המונחים לפתחינו. אחרי כל שיחה כזאת הבנתי שאמנם יש את האתגרים הללו, אבל גם יצאתי עם המון תקווה כי הבנתי שיש כאן שותפים אמתיים שהשקיעו את החיים שלהם בבניית הקהילה והם רוצים להצליח בהתמודדות עם האתגרים הללו.
מענה רבני – במהלך השבוע אני מגיע פעמיים, לרוב ימי רביעי וחמישי. אני מרגיש שזכיתי לתת מענה רבני, תמיד בשם הקהילה, בכמה וכמה מצבים:
אֵבֶל – נפגשתי עם משפחת אדנבורג ששכלה את בתם גלי הקטנה, והנחיתי את טקס העלייה לקברה בתום השלושים יום. זה שהגיעו חברי קהילה להיות שם איתם היה מאוד משמעותי עבור המשפחה שבכלל מאוד העריכה את איך שהקהילה קיבלה את המשפחה בפעם הראשונה שהגיעו לקהילה לומר קדיש.
נחשפתי גם ליעילות המדהימה של הקהילה בוועדת אבלות כשמשפחת קמינסקי, שהיו חברים בעבר בקהילה, היו צריכים סידורים ועזרה בסידורי השבעה לאבא של מרטין. לבקשתי, יוסי צוקר דאג באמצע יום העבודה העמוס שלו לכל צרכיהם, וכשביקרתי אותם במהלך השבע הם ציינו כמה הם מודים לקהילה על מה שעשו עבורם.
ליווי אישי – לאחרונה הגיעו כמה אנשים מחוץ לקהילה, וביקשו להיפגש איתי כדי ללמוד על היהדות ולדון בשאלות של אמונה. כרגע אני מקיים מפגשים אלו על בסיס פרטני, אך ייתכן ובעתיד נפתח זאת באופן מסודר לציבור הרחב. כתופעה, זה בהחלט מעניין ומראה שיש צורך בכפר סבא.
שבתות – פעמיים בחודש אני מגיע עם בני משפחה שונים בכל פעם להוד והדר. אנו נהנים מאוד מהאירוח המפנק של חברי הקהילה הנדיבים, וברצוני לציין כאן את לורן בר שעושה עבודה מדהימה באירוח ותיאום ומתן תחושה טובה שאנו אורחים רצויים כאן. אני עדיין מפלס את דרכי בסדרי תפילות השבת הממוסדות, אך פעמיים העברתי שיעורים אחרי התפילות שזכו להשתתפות יפה ולדיונים ערים מאוד, בנושאים לא פשוטים על סדר היום היהודי שלנו. עם בוא האביב אלינו, אשמח להתחיל לתת שיעורים בסעודה שלישית, ואם ישנם מעוניינים להשתתף אנא צרו עמי קשר.
התנועה המסורתית – זכיתי לייצג את הקהילה בכנס ה-40 לתנועה המסורתית וללכת בגאווה עם תג השם שלי מוצמד לקהילת הוד והדר. נהניתי מאוד לשבת בשולחן עם חברי קהילה במהלך ערב שלם ולשמוע סיפורים מצחיקים. לראות את מרדכי הנדלמן מקבל פרס יקיר הקהילה היה מאוד מרגש, וכמובן לשמוע את הראיון המרתק עם גו’לי ודן שפירו מילא גם אותי גאווה.
לסיום, רציתי לומר תודה לכל חברי הקהילה שמקבלים אותי כל כך יפה ובמיוחד לחברי הוועד שנותנים ממיטב זמנם להפעלת חיי הקהילה יומיום. הוועד, בהנהגתו המסורה של נחום קמינקא, מלווה את התפקיד שלי ומנחה אותי. הליווי שלכם (דרך הנחייתה והדרכתה המסורה של אלן שור שמלווה אותי צמוד), משמעותי מאוד עבורי ויחד אני בטוח שכולנו נוכל להתחדש ולהתרחב בשנים הבאות.
שלכם,
הרב צבי גרץ
052-4092211
tzvikagraetz@gmail.com