פרשת בֹּא, גילה שוסטר- בוסקילה, שבט, תשע”ז.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה’ לָנו [א]

לפני יציאת מצרים לא היה לאף אחד מושג איך המסע יתחיל. אבל כולם יצאו – גברים, נשים, בנים ובנות. יצאו למדבר בשמחה ובצהלה גם בתקווה. חלמנו על יום כזה, חג לאלהינו. הישועה תעטוף אותנו ותסיע אותנו למקום חדש. אי שם נתחיל לחגוג בשירה:

מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה’, שִׁיר חָדָשׁ; כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ [ב]

נשיר ונתפלל בזמן שהשכנים שלנו אבלים על הבנים הבכורים שלהם. הם יבכו מצער כאשר אנחנו נחגוג. אין לנו אפשרות לעזור לכולם אלא להציל את עצמנו. אולי פעם נחשוב עליהם בחמלה ואולי הם יבינו את כל המצב בעתיד בלי לשנוא אותנו. הסבל שלנו נגמר ביציאת מצרים ואין לנו אפשרות להביט אחורה אפילו לרגע.

הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלא אֶפְחָד
כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה’. וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂון. מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה [ג]
לַה’ הַיְשׁוּעָה. עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה [ד]

מראה מקום

א. שמות י, ט.
ב. תהלים צח, א.
ג. ישעיהו יב, ב-ג.
ד. תהלים ג, ט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *