פרשת  בְּחֻקֹּתַי, זכות אבות מול ברית אבות / עובד דבורה, אייר תשע”ח

בפרשת בחקתי, מוצגות מחד גיסא שורה של ברכות רבות לעם ישראל, בתנאי שיקיים את הכתוב בתורה, ומאידך גיסא, רצף קללות מאוד לא נעימות, אם עם ישראל לא יקיים את המצוות. אולם למרבה ההפתעה, בסוף הפרק הדן בנושא הזה, אנו נתקלים במשפטים הבאים:

וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר–וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר…..   וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם-לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם:  כִּי אֲנִי ה’, אֱלֹהֵיהֶם. וְזָכַרְתִּי לָהֶם, בְּרִית רִאשֹׁנִים: אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי–אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים–אֲנִי ה’ (1).

קריאה תמימה של הפסוקים הללו, לאחר שנסתיימה סדרת הקללות, לכאורה מזמינה אנחת רווחה. למה אנחת רווחה? כיוון שאלוהים אומר לנו שהוא זוכר את בריתו עם האבות. אמנם בזמן הקצר יחול עונש הגלות, שהוא אחד העונשים החמורים, אבל הקדוש-ברוך-הוא, שכידוע חנון ורחום הוא, מצהיר שהוא לא מאס בעם ישראל. הוא מחויב לברית ויביא לנו בזכות אבותינו הצדיקים את הגאולה במהרה.

הפסוקים הללו אינם פשוטים להבנה, ובמשך דורות רבים, החל מתקופת האמוראים ועד ימינו אלה, ניסו המפרשים לתת הסבר מניח את הדעת למחויבות האלוהית הזו. לדוגמה, הרב רפאל הירש, שנולד בראשית המאה ה-19, אמר שטעות היא להסתמך על זכות אבות, מפני שאז האדם לא יתאמץ לצבור זכויות משל עצמו. העיקר בזכות אבות הוא, שהיא נובעת מהתיקונים ומהמאמצים שעשו האבות שהאירו וזיכו את העולם לדורות.

רבנים בכל הדורות היו מודעים לקושי הטמון בהסתמכות לכאורה על תעודת הביטוח שנתן הקב”ה לעמו.

דיון עמוק בנושא אנו מוצאים עוד בימי חכמי התלמוד במסכת שבת, במסגרת דיון על פרק ט’ בספר יחזקאל, שעניינו העונש שיש לתת לרשעים. אומר הרב שמואל שלוש מילים, ששופכות אור חדש על התוקף של זכות אבות: “תמה זכות אבות” (2). ובהמשך, באותה מסכת, מביא התלמוד דברים מפי מספר רבנים, שמנסים לקבוע מתי בדיוק בטלה הזכות, בנימוקים כאלה ואחרים. אחד אומר בימי אליהו, אחר אומר בימי הושע, ועוד גרסה – בימי חזקיהו.

אם כך, מה נותר למאמין לעשות? אם אותו יהודי חי בגלות הוא מבין שעצם היותו בגולה מצביע על כך שהוא מצוי בפרק הקללות, ומאחר שלפי התלמוד זכות האבות אינה עומדת, אזי כיצד הוא יביא גאולה לעצמו ולעולם? זוהי סיטואציה שעלולה להביא לסף ייאוש.

לאור זאת, רבנו תם, נכדו של רשי, שחי במאה ה-12, אומר את הדברים הבאים:

דזכות אבות תמה, אבל ברית אבות לא תמה. דהא כתיב: וזכרתי את בריתי יעקב (ויקרא, כ”ו, מ”ב( אף לאחר גלות. ואנן אין אנו מזכירין זכות אבות אלא הברית (3).

רבנו תם יוצר הבחנה בין זכות אבות לברית אבות. אם הזכות תמה, הברית – קיימת לעד. אבל הברית, שלא בדומה לזכות מחייבת עמידה בכל ההתחייבות כלפי הצד השני, כפי שקיים בכל הסכם, וזה כל ההבדל.

לפיכך, גם כאשר אנחנו בגלות וגם כאשר תקופת העונשין טרם תמה, הברית עדיין קיימת. אנו חייבים להאמין שאלוהים לא שוכח את הבטחתו. כדי להגיע לגאולה השלמה, אנו צריכים למלא את חלקנו, לעשות את אותם הדברים שתלויים בנו ולקוות שהקב”ה לא יזנח אותנו לעולם.

=============
מראי מקום:
(1)  ויקרא כ”ו מ”ד
(2)  שבת נ”ה ע”א
(3) שם,  תוספות “ושמואל אמר…”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *