פרשת בְּהַר:  שנת היובל | עובד דבורה, אייר תשע"ט

מהפכות, שנועדו לשפר את רווחת האדם, בחלוף הזמן, סופן להתפוגג באופן הדרגתי ולהעלם.  משה, המנהיג הדגול, ניחן בחזון כביר. הרעיון להציל את עם העבדים משעבוד מצריים ולהביא אותו לארץ כנען היה מספיק גדול, שאפשר להגיע עליו "דיינו". ברם, לתפישתו היה לו חשש מהתפתחות תהליכים הרסניים, שעלולים להתרחש, לאחר ההגעה לארץ כנען, כאשר כל תא משפחתי יקבל חלקת קרקע לעיבוד. על מנת שמשפחות לא יאבדו את נכסיהם, כבודם, מעמדם, היותם שווים לאחרים בתוך החברה, הוא קבע את חוקי היובל. בכל הנוגע למקרקעין, החוק קובע, שקרקע לא תימכר לצמיתות ותושב כעבור יובל לבעליה. החוק באופיו הוא התערבות רגולטורית בתהליך כלכלי תקין על פניו. מצד אחד יש קונה, המחזיק בקרקע כדין, שכן הוא שילם בעבורה ומן הצד האחר, עמיתו שמכר לו את הקרקע בשל מחסור, שהיה לו, ונותר, על פי רצונו הוא, כעת ללא קרקע וללא מעמד חברתי ראוי. החוק הוא ממש גזרה שפוגעת בתקנת הציבור. אי לזאת, חובה עלינו לזכור, שמאוד קשה היה ליישום את החוק וספק אם הוא נאכף, או היה נהוג בפועל,  אך הוא בבחינת מגדלור סוציאלי. ככזה הוא צריך להאיר את דרכינו החברתית, ומחייב אותנו ללכת לפי רוחו.
מי שידע לנתח יפה את החוק הוא סופר , כלכלן ופוליטיקאי אמריקאי בשם הנרי ג'ורג', שחי במאה ה-19.  נביא קטע  מדבריו מתוך הספר "משה המחוקק" בתרגום ד"ר נחמה ליבוביץ':
"נתגלה למשה, שהגורם האמתי לשעבוד ההמונים במצרים הוא הגורם לשעבוד המונים בכל מקום, והוא: בעלותם של יחידים מעטים על הקרקע, על אותה הקרקע שממנו ועליה צריכה האומה כולה לחיות ולהתפרנס. וכל מקום שהרכוש הקרקעי נהפך לקניין פרטי מוחלט – שם מתחלק העם בהכרח לשני מעמדות, לעשירים מאוד ולעניים מאוד, שם העבודה נהפכת לעבדות, המעוטים נהפכים לאדוני הרבים. ויהא מה שיהא המשטר המדיני במקום – שם תשתלט השחיתות והשפלות – ותהא מה שתהא הדת השלטת במקום. …ובראיית הנולד של פילוסוף ומדינאי, המחוקק לא לשעה אלא לדורות, ביקש למנוע תקלה זו. בכל תורת משה מדובר באדמה כמתנת הבורא לכל ברואיו – ושום איש אינו רשאי לקחתה לו במונופולין. אין הכתוב מדבר, 'בארץ שרכשת לך – אתה',' הארץ אשר כבשת לך', אלא ' הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך', ועל ידי תורתו ומצוותיו ביקש לקדם את פני הרעה, אשר הפכה את התרבויות העתיקות למשטרי עריצות – הרעה אשר היסבה לנפילת רומי, אשר גרמה לשעבוד האיכרים בפולניה, אשר גרמה לעניה של אירלנד… משה  דאג לא רק לחלוקת הקרקע בשווה בין בני העם ולטיוב הקרקע ע"י שנת השמיטה אלא גם לחלוקה מחדש של הקרקע בשנת החמישים…"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *