פרשת במדבר: משה מתחיל לממש את ההבטחה לכיבוש מהיר של הארץ אך הוא עומד להתאכזב | אסתר ואלי מיאסניק, אייר תשפ”ב

בספרים הקודמים, שמות וויקרא, מדווח על תחילת המהפכה הלאומית דתית שמוביל משה בעם העבדים, בעיקבות הצלחת היציאה ממצריים. לאחר מהפכה זו, מתארים עשרת הפרקים הראשונים של ספר במדבר התארגנות רבתי של בני ישראל.
האם ההתארגנות המתוארת על פני כעשרת הפרקים הראשונים (לא מעט!) של ספר במדבר היא בעלת חשיבות דומה למהפיכה הלאומית- דתית שתוארה בספרים הקודמים? אני מציע לראות את עשרת הפרקים הראשונים בספר במדבר, כהמשך תהליך הברית שנכרתה בסיני.

תחילת המהפכה הלאומית-דתית: ברית שכוללת גם את מה שנראה כהבטחה לכניסה קלה לארץ כנען

במהלך השנה הראשונה לאחר היציאה, כשהעם חונה עדיין באזור הר סיני, מקבל העם את עשרת הדברות ולאחר מכן נכרתת הברית, בשלבים-

  • תכולת הברית הינה הנחיות דתיות ומשפטיות (פרשת משפטים) והבטחה של האל לפעול אישית להנחלת הארץ ( הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ… וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי… ; שמ’ כג 20 ) תוך דרישה מבני ישראל לפעולה אלימה מול עובדי עבודה זרה[1]: כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם, וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם. (שמות כג 23).
  • כריתת הברית עצמה, מתרחשת מיד לאחר מכן. ב”י שמעו את המשפטים והכריזו ‘נעשה’. לאחר ששמעו את ההבטחה לקיים את הברית ההיסטורית עם אברהם להנחלת הארץ, הם מכריזים ‘נעשה ונשמע’[2].
  • ספר הברית או לוחות הברית מונחים בארון הברית. הם הופכים עתה, למרכיב עיקרי במשכן. לכן נראה לי שהקמת המשכן הינה המשך תהליך הברית (הכהנים והלווים הם הנספחים למשכן, ולא העיקר). המשכן מוסיף מימד של ‘נוכח קבוע’ לברית. עתה, משה אינו נזקק עוד להיעלם כדי להביא את דבר ה’, הוא מתאם עצמו עם האל בעת שהוא ניגש למשכן ובמיוחד, הוא נעזר במשכן לתיאום הפעילות השוטפת ולהנחיות המסע[3] .

ואכן, בפרשת “בחוקותי” הקודמת ל ” במדבר” חוזר שוב המוטיב של ברית האבות. “וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר–וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר” (כו 42). מרמז על הבא אחריו.

עשרת הפרקים הראשונים של במדבר מתארים את תחילת מימוש חלק הברית הדן בכניסה מוצלחת לארץ המובטחת

מאחר שהברית כוללת התחייבות של האל לפעול להנחלת הארץ, משה נוקט בסדרת צעדים ארגוניים לקראת ההנחלה. כשהעם עדיין חונה באיזור הר סיני ולפני היציאה למסע אל הארץ המובטחת, ננקטים בין היתר צעדים כדלקמן-

  • הקמת משמר המשכן,
  • מיפקד הלויים,
  • מיפקד העם
  • הגדרת מבנה החנייה והמסע של העם כשהמשכן במרכז.

התוצאה היא שבני ישראל אמורים להרגיש חלק מאחדות עוצמתית המובלת על ידי המשכן לכיבוש הארץ. ואכן, לא בכדי מודגשים בעשרת הפרקים, מונחים ‘צבאיים’ רבים[4]. כגון- כל זכר, יוצא צבא, לצבאותם, מטה, מטות, דגל, דגליהם, פקודים. תיאור ההתארגנות מסתיים בהצגת אמצעי התקשורת עם כל קצוות העם, החצוצרות .

כחודש לאחר השלמת ההתארגנות, עוזבים ב”י את החנייה ויוצאים למסע [5] לכיוון כנען, הנמצאת במרחק ימים ספורים[6]. הכל בהובלת ארון הברית. נשים לב איפוא ל’קריאת קרב’ של משה. הוא אינו קורא להפוך את הארון לחוד חנית לחסד ורחמים או לתפילה. הוא פונה לה’ בקריאה למימוש הברית לגבי הכניסה לארץ. ‘קריאת הקרב’ שלו אומרת-ארגנתי את המערך הקרבי ועתה אני מבקש ממך לקיים את חלקך.

 וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה’ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. י’ 33-34.[7]

בעיות בברית או רק בעיה מקומית למשה

אך כידוע, האירועים שהתרחשו לאחר מכן, הפתיעו הן את משה והן את העם. במקום הליכה מהירה ומאורגנת לעבר כנען, מתברר שהן משה והן העם, אינם מוכנים לכניסה לכנען.

מפח הנפש של משה הוא טראומטי וטראגי: וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג–אִם-מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ; וְאַל-אֶרְאֶה, בְּרָעָתִי (במד’ יא 15).

=================

[1]

  • הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.
  • הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ, …
  • …וְאָיַבְתִּי, אֶת-אֹיְבֶיךָ, וְצַרְתִּי, אֶת-צֹרְרֶיךָ. כִּי-יֵלֵךְ מַלְאָכִי, לְפָנֶיךָ, וֶהֱבִיאֲךָ אֶל-הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי, וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי; וְהִכְחַדְתִּיו.
  • …לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם: כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם, וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם. (שמות כג 20-24).

 
על אף נוסח אחר בפרשת כי תישא ועל אף גישת חלק ניכר מהפרשנים שיש כאן רמז כי ” כאן התבשרו שעתידין לחטוא, ושכינה אומרת להם (שמות לג ג) כי לא אעלה בקרבך” ( רש”י כ20) – אי אפשר להתעלם מהנוסח המוחלט של התחייבות האל.

[2]

  • וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וְאֵת, כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה’- נַעֲשֶׂה. (כד 3)
  • … וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה’, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.
  • …וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם, עַל כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה. (שמות כד 3-11)

האם יש הבדל בין ה’משפטים’ שלגביהם אמרו ב”י ‘נעשה’ בפסוק ג לבין ה‘ברית’ שלגביה אמרו ב”י ‘נעשה ונשמע’ (שמות כד 7)?
 לי הקטן נראה שב”י שמעו כבר את המשפטים, אך ההבטחה על המלאך שילך לפניהם (שמ’ כג 20) היא מיוחדת. לכן נראה לי שהנעשה ונשמע ממוקד בברית .

עם יציאת מצריים, ה’ מתייחס בצורה ברורה לברית בשמות ו 4 : וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ. בברית, אם כן, גם אם יש בה נושאים רבים, פרק ההתנחלות הוא מהותי. היא המשך לברית עם האבות שגם היא קשורה לארץ .(לאברהם, בר’ טו 18: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה’ אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: וכן למשה אחר הכשלון הראשון עם פרעה . שמ’ ו ו4: ְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ .

ב”י מתלהבים איפוא מחידוש הברית עם האבות ומן ההבטחה שה’ יפעל אישית לכיבוש הארץ. לפיכך נראה ביהושע ד’ את ארון הברית כאמצעי לכיבוש הארץ כשעימו עוברים 30,000 חמושים.

[3]

  • האל הופך נוכח קבוע: וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד ה’, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.
  • משה לא ייעלם עוד: וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד–כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד ה’, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.
  • הכוונת המסע: וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל, מַסְעֵיהֶם… (שמ’ מ 34-38).

[4] אומר הרשב”ם (רבי שמואל בן מאיר. היה פרשן המקרא, פרשן התלמוד ומבעלי התוספות, נכדו של רש”י ותלמידו. חי במחצית הראשונה של המאה ה-12) – ‘לפי שמעתה צריכים ללכת לא”י ובני עשרים ומעלה ראויים לצאת בצבא …’ (במד’ א 2).

זו גם דעת הרמב”ן ( רבי משה בן נחמן. היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, משורר, הוגה, מקובל ורופא. בלשונות אירופה מקובל לכנות את רמב”ן ביוונית Nachmanides (נחמנידֶס). חי במאה 13): -‘ ויתכן שנאמר עוד, כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה. כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבוא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ועם השאר כולם…’. (במד’ א 45 )

 עם זאת יש פרשנים שאינם רואים בצעדים אלו הכנות צבאיות. ראה לדוגמא את מאמרו של הרב אלחנן סמט במאמר מ 2014 “במדבר – מה צורך היה במניין הזה?” (אתר תורת הר עציון- https://www.etzion.org.il/he)

[5] וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי–בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ; נַעֲלָה, הֶעָנָן, מֵעַל, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם, מִמִּדְבַּר סִינָי; וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן, בְּמִדְבַּר פָּארָן. וַיִּסְעוּ, בָּרִאשֹׁנָה, עַל-פִּי ה’ , בְּיַד-מֹשֶׁה. (במד’ י 1-3)

[6] למשל בדב’ א 2: אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ

[7] קולמוסין רבים נשברו בהסבר קטע זה והקשרו לפרקי ההתארגנות הקודמים לו ולסיפור ה’מתאוננים’ שבא אחריו. עוד היה קשה לחז”ל הכיתוב של ה’נון ההפוכה’ שמופיע בכתובים ( שני הסימניות הן שתי נו”ן הפוכה גדולה שנכתבות בספר התורה לפני ואחרי שני פסוקים אלה ). אך אני הקטן הולך כברת דרך בדרכו של המלבי”ם ( רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר. היה רב יליד ווהלין, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים. פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה. המאה ה19) –”ויהי בנסוע הארון, באשר הלכו אז כדי לכנס לארץ מיד, וה’ הבטיחם שלא יצטרכו לשום מלחמה רק ה’ ילך לפניהם ויגרש מפניהם אויב ויאמר השמד, שע”ז הלך ארון הברית שעליו שכינת ה’, בראשם, להקדים לפניהם לגרש את האויב”

Leave a Reply

Your email address will not be published.