פרשת במדבר: יחי שבט לוי- יחי, יחי, יחי. | אלי מיאסניק

פרשת במדבר היא תחילת המסע הארוך מאזור הר סיני לארץ ישראל. במהלך החנייה בהר סיני, בשנה הראשונה לאחר היציאה ממצריים, מתפתחות אצל העם והנהגתו תובנות על דרך הפעלתו. תובנה  ראשונה הינה הצורך במשכן. פרשת במדבר מוסיפה תובנות נוספות. תובנה שנייה, הינה מנוי נשיאי השבטים (כנראה החלפת זקני ישראל משמות ד) תובנה שלישית הינה מיפקד  כל יוצאי הצבא (למעט שבט לוי)  וקביעת מיקום השבטים במנוחה ובמסע, תוך מתן כבוד לשבטים הבכורים, כשהמשכן במרכז.  התובנה הרביעית הינה הבאתו לשיא של תהליך שהחל עוד בספר שמות שבו שבט לוי הפך לממשק העיקרי בין ה' לבין ב"י: המנהיג- משה, הכהנים-אהרון  ובניו. סיוע לכהנים ולמשמר המשכן- ייתרת השבט.

הקשר בין אהרון לבין ה' החל כבר בשמות ד' כאשר אהרון זוכה לשיחה ישירה של ה' לעניין הגבוי למשה ולעניין השימוש באותות לשכנוע העם. קשר זה הצליח מאד שכן העם הגיב חיובית (שם)-  וַיַּאֲמֵן, הָעָם; וַיִּשְׁמְעוּ כִּי-פָקַד ה' אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת-עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ. נשים לב שאמון העם באהרון בא לידי בטוי בולט גם בפנייתו אליו בשמות לב לעשות להם אל (עגל),  ויִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ.  למרות קשר זה של אהרון עם ה', עדייין הייתה כוונה לכאורה שהכהונה והסיוע לכהונה יבוזרו אצל כל המשפחות כמו שאומר ה' בשמות יט- וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ. נראה לי שהביזור אמור היה להתממש באמצעות בכורי המשפחות שהוקדשו לה' כנאמר בשמות יג – וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּאוכן בבמדבר ג' כִּי לִי כָּל-בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל-בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵלנראה לי ששרידים מטכניקת הביזור מוזכרים אצל שאול, מנוח ומנשה ועוד. הם הקריבו קורבנות בעצמם.

אך הניסיון להסתייע בבכורי המשפחות להפיץ את הרעיון המונותאיסטי נחל כשלון חרוץ בעת שהעם פנה לאהרון לעשות לו אל (עגל). סביר שכתוצאה מכך, העדיפו משה ואהרון שהכהונה תשמר אצל שושלת אהרון. כטקטיקה שלטונית, הם חיכו להזדמנות בניית המשכן ורק בשמות כח מדווח על ההחלטה להשאיר את הכהונה בידי שושלת אהרון – וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לְכַהֲנוֹ-לִי:  אַהֲרֹן–נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן. אך לא היה די בכך. משה ואהרון ביקשו כנראה שגם הסיוע לכהנים וגם משמר המשכן יופעלו ע"י שבט לוי שניתן לסמוך עליו ולא על הבכורות של כל השבטים. שבט זה הוכיח עצמו בחטא העגל, כמדווח בשמות לב- וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַה' אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִיגם יישום החלטה זו לא הוכרז מידית. כעת מתברר שהיישום של ההחלטה להעדיף את שבט לוי נדחה ממועד חטא העגל למועד תחילת המסע במדבר. לפרשתנו.

כהכנה למסע נערך מפקד לכל השבטים לבד משבט לוי, מונו נשיאים לבד מנשיא שבט לוי, הוקצו מיקומי חנייה ותנועה לפי בכורתם. לבד משבט לוי. רק לאחר מינויים והקצייות אלו,  מכריזה הפרשה בבמדבר ג', שהלוויים יועדפו על פני הבכורות.  וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת-הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל-בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: תפקידם- הלוויים יהיו העוזרים לכהנים וגם ייהוו משמר– הַקְרֵב אֶת-מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת-מִשְׁמֶרֶת כָּל-הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּןואכן בטקס מרשים בבמדבר ח'- דורש משה מב"י להעביר הסמכות של הבכורים ללויים וְהִקְרַבְתָּ אֶת-הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְהַלְתָּ אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵליוְהִקְרַבְתָּ אֶת-הַלְוִיִּם לִפְנֵי ה' וְסָמְכוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְדֵיהֶם עַל-הַלְוִיִּם: נציין לסיום שהחלטות ארגוניות  אלו תבאנה  בעתיד, בבמדבר טז, לניסיון המהפכה  של קורח, נציגי ראובן הבכור ונשיאים נוספים. הם יערערו  על ההחלטה להעדיף את שבט לוי ככהנים וכמסייעי כהנים על פני בכורות ב"י.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *