פרשת מקץ: שינוי המסורת המשפחתית: אחים ביחד, ולא בן נבחר, גל א. קמינקא

פרשת השבוע—מקץ—היא הפרק השני בסיפור יוסף ואחיו.  בפרק הקודם, סיפור השלכת יוסף לבור בגלל קנאתם ושנאתם של אחיו.  בפרק הזה, סיפור עלייתו מאותו בור (בירא עמיקתא) לגדולה במצריים (איגרא רמא), ופגישותיו עם אחיו. הפרק מסתיים במתח, כמו בכל פרק דרמה טלויזיוני טוב: האם יסכים יוסף לבקשתו של יהודה לשחרר את בנימין? האם יוסיף להתעלל ולהעניש את אחיו, שעדיין לא זיהו אותו? לנו הקוראים יש את הפריוויליגיה שלא היתה למשתתפים בסיפור התנ”כי:  בפרק הבא יבוא סיפור המעשה על סופו, שבו יוסף ואחיו יתאחדו שוב ויהפכו למשפחה שלא היו לפני כן.

הפרק הזה הוא פרק חשוב.  בפרק הקודם, האחים (למעט בנימין) כל כך כועסים ומקנאים, שהם כמעט ורוצחים את אחיהם יוסף. יוסף שמעצבן אותם בחלומותיו המתנשאים, ובעובדה שאביהם מעדיף אותו בברור (כתונת הפסים, זוכרים?).  הפרק הבא נפתח ביוסף מתוודה על זהותו בפני אחיו, וכולם נופלים זה על צוארו של זה.  בפרק הזה קורה השינוי—מאחים שונאים ומפוצלים, למשפחה אחת.

נתחיל בהתחלה:  האחים מבקשים להפטר מיוסף, והם יודעים למה.  ההסטוריה המשפחתית ידועה להם בוודאי.  רב-סבא אברהם העדיף את יצחק ונפטר מישמעאל.  סבא יצחק העדיף את יעקב ונפטר מעשו.  ברור מה יקרה עכשיו כשאבא יעקב מעדיף את יוסף, לא?  די ברור מדוע הם מבקשים להפטר מיוסף.

ובחלקו הראשון של פרק זה, קורה בדיוק מה שהיינו מצפים במשפחה כזו. יוסף מזהה את אחיו, ונזכר בחלומותיו (כך אומר הכתוב), ומבקש להעביר אותם מסכת עינויים שתיתן להם טעימה ממה שעוללו לו. כולל מאסר, כולל סיכונו של בנימין ובריאותו של יעקב, ועוד ועוד. אבל שוב ושוב, ובקצב הולך וגובר במהלך הפרק, יוסף מוצא עצמו בוכה ומתרגש. למרות שהוא מסתיר זאת, ברור לקורא שיוסף הולך ומתקשה לצפות באחיו הסובלים. תחילתו של הפרק הבא צפויה למדי מבחינה זו.

אז מה קורה כאן?  מה קורה בפרק שמשנה את דעתו של יוסף, ומביא אותו מחשיבה על מימוש חלומותיו (תרתי משמע) לסליחה ואהבה?

לאחר שיוסף מתנכר לאחיו, שם אותם לשלושה ימים בכלא, ודורש שיציגו בפניו את בנימין, מדברים האחים בינם לבין עצמם, מבלי שהם יודעים שיוסף מבין את דבריהם.  האחים מכים על חטא, ומאמינים שתלאותיהם במצרים הינן עונש על מה שעוללו ליוסף.  ראובן אף מוסיף: “הלוא אמרתי אליכם לאמור אל תחטאו בילד—ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש”.  זו הנקודה הראשונה בה נשבר יוסף ופורץ בבכי, למרות שבשלב זה הוא מסתיר זאת מהם. לטעמי, בנקודה זו בסיפור יוסף מבין את הפוטנציאל שהמסורת המשפחתית תשתנה. האחים מביעים חרטה. זו תפנית.  יעקב לא מביע חרטה על מה שעולל לעשו. יצחק לא מביא חרטה על מה שקרה לישמעאל אחיו. יש כאן התחלה של שינוי.

בהמשך הפרשה, יוסף דורש מאחיו להביא את בנימין.  אולי כי רצה לוודא שלא הרגו את בנה השני של רחל.  משבנימין מגיע ונשלח בחזרה, שותל יוסף גביע כסף בכליו, כדי שיהיה לו תרוץ לאסור אותו.  זהו מבחן סולידריות לבני יעקב האחרים.  האם האם יגנו על בנה הנותר של רחל?   יעקב משתמש בבנימין כדי לבחון האם אחיו מתפקדים כמשפחה.  ואכן כך קורה.  יהודה קם להתחנן על בנימין, ובפרשה הבאה ההמשך ידוע.

כלומר, תחילה יוסף מגלה את החרטה של אחיו—את רגשות האשם שהם סוחבים בתוכם כל אותם השנים. אך בשלב זה אינו מתרצה. הוא מבקש להבין האם בניה של רחל מקובלים בתוכם, או האם הם נחשבים חיצוניים (outsiders), כפי שאכן התייחסו אליו.  משעברו את המבחן השני, יוסף מתכוון לגלות את זהותו.

במעשיו אלו, יוסף משנה למעשה את המסורת המשפחתית, שבה תמיד הבן המועדף קיבל את ברכתו של האב על חשבון אחיו. במקום זאת, הברכה מתחלקת בין האחים והם שומרים על סולידריות.  בנקודה זו בדיוק נולדים שבטי ישראל ועם ישראל.  עם כל הכבוד לשלושה האבות, האמת שיוסף הוא זה שאחראי לשינוי הזה—והוא מתחיל מוויתור ומאהבה.

קשה לנו בימים אלו לשמור על סולידריות עם כל אחינו שבטי ישראל.  הרשתות החברתיות, התקשורת מימין ומשמאל, כולם תורמים לצורת ניהול שיח מתלהם, מפריד, אלים, מפצל.  אלו משמאל כולם בוגדים. אלו מימין כולם פאשיסטים.  והמעבר ביניהם הינו מעבר חד וקל.  קשה לנו לפעמים לאהוב את אחינו, שעשו לנו דברים נוראיים (או כך נדמה לנו), או שעושים למדינה שלנו דברים נוראיים (או כך נדמה לנו), או שמבצעים טעויות (או כך נדמה לנו).  מי יתן ונלמד מיוסף, שהשכיל לשבור את צורת ההתנהלות של משפחתו, ובכך הפך אותה לעם.

שבת שלום, מלאה אהבה, ויתורים, ועממיות.

 

פשרת וישב: על אנשים ועל מלאכים: שושנה מיכאל צוקר

קשה לדעת מה עלה בדעתו של יעקב כאשר שלח את יוסף לבדוק מה שלום אחיו והצאן, הרי כתוב בפירוש שהוא היה מודע לקנאה ביניהם “וְשָׁמַר אֶת-הַדָּבָר” (בר’ לז: יא).  עוד פחות ברור אם יוסף מודע לסיכון כי הוא נראה די אדיש לרגישות המצב. בכל מקרה, הוא עונה לאביו “הנני” והולך בדרכו למפגש לא פחות מכריע מעקדת יצחק.

יוסף לא מוצא את אחיו בקלות, כי הם לא נמצאים באיזור שכם כצפוי אלא רחוק יותר מעמק חברון, בדותן. רשב”ם מלמד את זה לזכותו של יוסף, שלא רצה לחזור לאביו בלי להשלים את המשימה. ובדיוק האדם הנכון רואה אותו מסתובב, שואל מה הוא מחפש ודווקא יודע את התשובה הנכונה. המקריות כה מדהימה שרש”י טוען ש-“זה גבריאל” ז”א מלאך. אבל אבן-עזרא מתעקש לקרוא “דרך הפשט, אחד מעוברי דרכים”.

ומה אם אין ביניהם מחלוקת? אולי עובר האורח הוא מלאך.

מלאך בתנ”ך אינו אלא שליח, ארצי או שמימי. בסולם יעקב עלו וירדו מלאכי אלוהים, וגם כאשר יעקב מתחיל דרכו הביתה “וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים” (לב: ב). כעבור שני פסוקים (אך בפרשה אחרת): וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל-עֵשָׂו אָחִיו” (לב: ד). אין ספק שאלו הם בני-אדם, אולי משרתיו של יעקב.

ואז בלילה ההוא במעבר יבוק “וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ” (לב: כה). איש. ברם בעלות השחר נראה שהוא מלאך.

איש. מלאך. מלאך. איש.

איך מבדילים?

האם יעקב ידע שהוא נאבק עם מלאך כל הלילה או רק בסוף?

האם האיש בדרך שכם ידע שהוא מלאך ושהוא מניע ומקדם תכנית אלוהית?[*]

אינני יודעת.

ואולי המסר כאן הוא שכל אחד יכול להיות מלאך, אפילו מלאך אלוהים, אפילו בלי לדעת.

האיש בשדות שכם היה ער לסביבתו. הוא ראה את יוסף טועה בדרך. הוא ניגש, הוא שאל, הוא עזר. יתכן שלעולם לא ידע לְמָה מעשיו הובילו.

בכל יום, ובכל מקום מתרחשים דברים גדולים וקטנים, בעיקר קטנים.

מי יודע? אולי אם נפנה תשומת לב ונגיב תגובה מתאימה ניווכח שאנחנו מלאכים?[†]

 

 

[*] נקבל כהנחת יסוד שקיום תכנית אלוהית הוא דבר ראוי גם אם התוצאות בטווח הקרוב קשות.

[†] Chuck Brodsky, We Are Each Other’s Angels: “We are each other’s angels, and we meet when it is time. We keep each other going, and we show each other signs.”  https://www.youtube.com/watch?v=UF8w8Iaj9so

פרשת וַיִּשְׁלַח: ממלכת אדום לטוב / סאם ליימן-ווילציג, כסלו תשע”ז.

<> 

מן הסתם, לכל אורך ספר בראשית אנו בדרך כלל מתמקדים בשלושת אבותינו (והאימהות). אולם, כשפרשת השבוע כמו שלנו – בשלח – מקדישה כמחצית הטקסט לדמות אחרת, עלינו לשים לב ולפרשן מהי כוונת התורה.

הפרשה מתחילה עם המפגש בין יעקב ועשיו אחרי 22 שנות ניתוק. כמובן, יעקב די חושש מהמפגש מאחר שהוא רימה את אביו ואת אָחִיו בקבלת ברכת הבכורה. אבל להפתעתו…

(לג: ד) ויָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ.

מסתבר שעשיו סלח לאחיו על המעשה ואפילו התלהב לראות אותו שוב! ושלא נחשוב שמדובר באיזושהי ״סולחה״ חד-פעמית, התורה מאוחר יותר מציינת מה קרה כשיצחק אביהם הלך לעולמו:

(לה: כט) וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו.

כלומר, שני האחים המשיכו להיות בקשר ידידותי (ואולי יותר מכך) במשך הרבה שנים נוספות.

ואז לקראת סוף הפרשה, אנו מוצאים שהתורה מקדישה פרק שלם (ל״ו) – 43 פסוקים! – למשפחת עשיו ולצאצאיו הרבים למשך כמה וכמה דורות: א- וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם : ב- עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי: ג- וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת…

כלומר, לא רק שעשיו הינו אחיו של יעקב ובנו של יצחק, אלא גם התחתן עם בת-דוד שלו – בִתו של ישמעאל ובת-דודה בקרבה שנייה ליעקב.

מה ניתן ללמוד מכל זה? תחילת הפרשה מעידה על האישיות החיובית של עשיו; התמקדות ארוכה במשפחת עשיו בסוף הפרשה לוקחת את התמונה החיובית ונותנת לה נופח ועומק היסטורי. כלומר, לא רק שעשיו האדם הספציפי היה איש בעל סגולות, אלא שהדבר זיכה אותו עם משפחה ענפה ומבורכת. עד כדי כך, שהתורה מדגישה פרט מעניין:

(ל) וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל…

כלומר, לא רק עשיו ומשפחתו, אלא גם ״ממלכת״ עשיו (אדום) זכתה להקדים את ממלכת ישראל!

אמנם, הרבה יותר מאוחר – בתקופת התלמוד אחרי חורבן בית שני – הרבנים ניסו להשחיר את שמו של עשיו ואדום (מסיבות של תחרות עם הנוצרים), אך ברור מפרשת השבוע שלנו, שאין זו ״כוונת המשורר״. אדום לא היה אויב נצחי של ישראל (כמו עמלק); נהפוך הוא, אולי בגלל הסגולות החיוביות של עשיו (סלחן, נאמן לאביו, אינו מחפש שליטה על האח הקטן) ניתן להבין מדוע ישראל מעולם לא כבש את נחלת אדום. וגם היום יש לנו הסכם שלום עם ממלכת ירדן השולטת על אדמת אדום העתיקה.

פרשת וַיֵּצֵא יַעֲקֹב / אניטה תמרי, כסלו, תשע”ז

פרשת וַיֵּצֵא היא הסיפור של ייסוד בית יעקב וכינונו כישות עצמאית מזו של בית לבן חותנו, ואם יש משפחה ענפה, צריך שיהיה סדר. בדבריי אלה אתייחס לרישום הלידות.

על לידתו של ראובן כתוב “וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן” (בראשית כט, לב). אחריו נולדו שמעון, לוי ויהודה. על כל אחד מהם כתוב “וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן”– שגרה של הריון, ציפייה לאהבה ושוב מפח נפש. כל בן הוא עוד ניסיון לזכות באהבתו של יעקב, וככל הנראה, ניסיון כושל

רחל מסתכלת במשפחה הגדלה, ועיניה כלות. ויום אחד, כאשר כבר ארבעה בנים ללאה רחל מתפרצת “הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי” (בראשית ל, א).

יעקב עונה לה בצעקה “הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?” (בראשית ל, ב).

למרות הצעקות  – אין הריון.

רחל מוצאת פתרון, כמו נשים היום, אם פונדקאית.

בימים ההם לא היה צורך בוועדות ובחוקים. האיש עיבר את השפחה הפונדקאית, זו ילדה כשהיא ישובה על ברכי האישה שהזמינה את ההיריון והילד נרשם על שם המזמינה. “וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן”. (בראשית ל, ה), כך נולד דן. “וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב” (בראשית ל, ז).

לשים לב, לשון הרישום השתנתה – כשלאה ילדה את בניה קראנו, “וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן”.

ואילו על בלהה כתוב, “וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן”.

כך ילדה בלהה את דן ואת נפתלי ובמשחקי הליגה “לאה – רחל”  החלו התוצאות להשתוות.

לא מזמן עמדנו על 4:0 לטובת לאה, ועכשיו כבר 4:2.

גם לאה הביאה שחקנית ספסל – את שפחתה זלפה, וכך נולד גד ואחריו אשר.

לשון הרישום מפרטת –

לגד, “וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן” (בראשית ל, י).

לאשר, “וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב” (בראשית ל, יב).

למרות הפער הגדול, לאה לא שקטה, והיא עצמה רוצה להביא עוד ילד לעולם.

במשפחת יעקב יש מסורת ארוכה של החלפת סחורה במעמד ובאהבה.

רחל מכירה את המסורת הזו. היא מחליפה את דודאים ביעקב – נותנת ללאה את הלילה שלה עם יעקב תמורת הדודאים. יעקב חוזר מן השדה, ולאה יוצאת לקראתו “אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא” (בראשית ל, טז) כך נולד יששכר.

אחריו זבולון.

שניהם בגרסת הרישום “וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב” – לא עוד הניטרליות של “וַתַּהַר וַתֵּלֶד” כאשר הייתה היולדת היחידה. כאן, שוב, הרישום מדויק.

מזל טוב ליעקב,

ברכות לאימהות,

איחולים לבנים

ושיר ומנגינה לך, דינה.

פרשת תּוֹלְדֹת, יַעֲקֹב גם עֵשָׂו  ואולי עֵשָׂו גם יַעֲקֹב / לי דיאמונד, תשע”ז.

<>

תאומים מלידה

הבכור והעוקב

כבר ברחם התמודדו

שונים בטבעם

היושב אוהלים מול איש השדה

הלומד תורה מול היוצא לָצוּד צַיִד

אחד אהוב על אמו האחר הוא הגבר של אביו

הגונב והנגנב

אחים שונים גם שונאים

נפרדו ועמלו, סבלו והתעשרו, נפגשו וסלחו

למה?

למה שנאה בין אח לאחיו?

איפה אהבת אחים שמצופה להיות כה טבעית בין אחים?

למה לא אהבת חינם במקום שנאת חינם?

למה ״תולדות״ ישראל, מלאות בשנאת אחים?

למה התורה מציגה לנו, יחסים כה מכוערים בין אחים??

אפשר גם אחרת.

שני אחים איכרים, האחד בעל משפחה של 5 ילדים, יושב בהר הזיתים.

השני רווק, יושב  בהר ציון.

ביניהם הר המוריה.

לילה אחד הרווק מדאגה לאחיו, הביא בסתר, חיטה לגורן של אחיו.

לילה שני בעל המשפחה מדאגה לאח הרווק, הביא בסתר, חיטה לגורן של אחיו.

לילה שלישי

שני האחים יצאו לאותה מטרה להביא בסתר חיטה, לאח השני.

הפעם נפגשו באמצע, בהר המוריה.

הבינו, התחבקו בחום.

הקדוש ברוך הוא ראה זאת ממעון קודשו ואמר, “כזאת אהבה אני רוצה בעולמי”.

שם יבנה בית המקדש, מקדש של אהבת חינם.

<>

למה האהבה לא מגיעה באופן טבעי?

מפני שאהבה, ויחסי אנוש בין אחים, דורשת דאגה ונתינה זה לזה, מתוך עמקי הלב.

זוהי אהבה.

מי ייתן וגם בימינו, בין בני יעקב ובני עשיו  בימינו מעמקי הלב יבנה,

בֵּית תְּפִלָּה משותף לשלום אנושי לְכָל הָעַמִּים.

פרשת חַיֵּי  שָׂרָה, שרה הייתה אמא גדולה, באמת! / מוטי לקסמן, חשוון תשע”ז.

הטהורה מעל רוגזת.

מאוד- מאוד רגוזה.

עיניה דומעות.

היא מזועזעת

מאוד כועסת.

זה שכרה של אמא גדולה?

כך נוהג אבא בבנו?

מוקדם בַּבֹּקֶר חובש אֶת חֲמֹרוֹ,

שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ

גם הילד יִצְחָק

וגם, קשה להאמין, עֲצֵי עֹלָה! [א]

ולאמא אין מילה, אפילו לא רמז כלשהו?

אמא צריכה להתעורר ולגלות את הנורא?

נכון, אברם, כך קראו לו אז,

כמו כל הגברים בימים ההם

(רק בימים ההם?)

לא שיתף אותה כבר מהרגע הראשון,

“וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ”. [ב]

לקח וזהו.

זהו?

לא.

שרה ידעה לשמור היטב על מעמדה.

שרה הייתה עקרה.

שרה יזמה, היא דאגה, להקל על הבעיה,

בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אל הָגָר,

אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה? [ג]

שרה, לא אברם חיפש פתרון, הוא רק נהנה ממנו.

אז זה מה שמגיע לה?

לשמוע שלקחו את בנה היחיד לעקידה?

זה כבר היה יותר מידי, “אין חפץ לי עוד בחיים עם אישי אברהם, אשר במחתרת לקח את בננו להעלותו לאל רעבתן, הפכפך, אשר רגע אחד יחון ובמשנהו יבלע עד מוות. לולא חמק אישי באישון לילה, לופת את כתפי בני, על אם הדרך הייתי ניצבת לעוצרם, שואגת כלביאה בכולה, קורעת את בגדי, תולש/ת את שערי, מורטת את בשרי, עד אשר היה האב הטורף סב על עקביו”. [ד] “ובשומעי את בשורת המוות צנחתי ארצה, דעתי התבלעה ועשתונותי אבדו. למחרת, שב אלי בני והוא בריא ושלם. “האיל נעקד תחתיו, לא טורף בננו,” שת עלי אישי דברי חלקות, אך לשווא; נטרפה דעתי מצער ולא חפצתי עוד בחיים”. [ה].

אכן, אפילו גבר מבין זאת, “ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה  ממנה ומתה”. [ו]

האם זה מפליא שגם

הטהורה שם

בעליון שבעליונים,

מזילה דמעה גדולה, אפילו שתיים?

<><><>

מראה מקום

א. בראשית ט”ז, ב.

ב. בראשית יא, כט.

ג. בראשית טז, ב.

ד. יהודית רותם, קוראות מבראשית, עמ’ 141.

ה. יהודית רותם, קוראות מבראשית, עמ’ 140.

ו. רש”י על אתר.

Are you currently troubled about the way to carry out tricky school writing pieces? essaywriter.org provides you all-round methods that assist you win very good scores.

Paper Writing Services

essaywriter.org really is a firm that delivers highest quality custom made , research paper creation aid for a variety of your primary education troubles. This agency worked with scholars many colleges and universities all over the globe. The articles are usually of excellent quality, genuine, delivered at once, and at affordable costs.

Best Writer for Your Essay

The group of pro freelancers at essaywriter.org are typically Masters and Philosophy Doctor levels recipients that will offer your college help, , plus are waiting to master most of styles of genuine and top-quality academic paper. Listed below are the user reviews that will advise buyers to order writing piece via the internet by working with essaywriter.org.

Assistance offered

essaywriter.org mesmerizes many learners coming from numerous learning training systems by producing the awesome selection of freelance writing services, . The site has made the options observable in numerous types. The high quality academic paper creators present you any sort of simple or distinct writing piece, . The buyers can easily get articles using the web, and likewise various additional solutions

Below is a ready-made listing of the web paper help you will notice in essaywriter.org:

  • University writing – it supplies any type of academic paper work, including narrative, argumentative written content, cause and effect, evaluation and compare, etc. The freelance writers will be able to create dissertations, annotations, reviews regarding book bestseller or film.
  • Assignments: we can certainly create summaries, various re-writing tasks, research study, and coursework, and many others.
  • Proofreader’s assistance: editing and formatting.
  • Dissertation: all types of docs, phd writing, research proposal.

As you see that essaywriter.org provides more than just and writing articles services, the fine details of the expert services are generally attained out of the webpage.

Purchase prices

The price at essaywriter.org largely is determined based on class level, academic writing kind, total number of of sheets of paper, creative style, and also the work deadlines. You’ll be able to know the relevant values out of the price range checklist as displayed in a table considering three factors on the web page. Clientele are able to purchase , homework on the net and very easily determine the cost they will be paying for the order. Thereby, the procedure is comprehensible and wide open in front of the customers that essaywriter.org will not rip off their clients though is actually genuine about the prices.

The prices of the agency’s offerings are generally relatively discounted in comparison to some other online businesses of the same area of expertise. The prices go up once the customer’s university stage becomes higher like the buyer acquiring within high school level will need to pay out as small as $11.40 while using the minimal exigence and with the smallest payment date will have to fork out $34.75. The individual making order at PhD degree really ought to pay $44.89, having the maximal volume and smallest final target time of barely 3 hrs.

  • 1. College and university levels- from $14.95 to $ 36.87.
  • 2. Undergraduate lvl – from $17.20 to $38.90.
  • 3. Master lvl – $22.95 to $40.98.

The site visitors ought not concern themselves with any sort of unknown payments, simply because essaywriter.org won’t cost you that. You’ll certainly be provided with Totally free alterations in the course of fourteen period subsequent to completion of services; No charge title page, bibliography, content material page, and verification; as well as No charge guidance Twenty-four Hours. The students are sure to acquire a content of a high standard, along with lower cost prices.

Cost savings and extra offers

The consumers are able to get holiday wonderful cost savings all year round with essaywriter.org. When you are a loyal end user of our company, then you certainly receive different discount rates depending upon the quantity of the written pages you pay for. You can receive discounted prices such as fivePer-cent to 10% and sometimes even 15 or more% based on demanded the amount of pages. Accordingly, in case you request alot more article pages, you can obtain elevated special discounts. Moreover, in case you bring a new clientele to essaywriter.org, then you can take advantage of wonderful price reduction packages.

Customer service and online site superb usability

essaywriter.org is regarded as convenient and well designed internet site to make it easier to purchase custom writing on the net. This personalized papers service promises, really good back-up and support, personalized research papers, and genuine goods and services. Search for the essaywriter.org evaluations and reviews to make the best suited final decision. Experts are available All The Time and All year round on free of charge text message or calls and online chats to permit it to be much faster and easier for you to get answers to all of the queries relating to typing educational reports. They under no circumstances end up with any e-mail untreated or on hold.

Essay writer service

All of the authors found on essaywriter.org are actually respected, skillful and they have special writing talent to give buyers speedy, one hundredPer-cent unique, as well as custom dissertation writing or additional hints

Brief summary

To help you obtain more encouragement in getting written assignments on line from essaywriter.org go through the reviews, verifiable testimonies and proceed to the to take advantage of other benefits.

פרשת וַיֵּרָא: אברהם אבינו היה איש משפחה מפוקפק / גל א. קמינקא  חשון תשע”ז.

פרשת השבוע, פרשת וַיֵּרָא, עמוסה באירועים סוערים ונושאים רבים למדרש והסבר: ביקורם של שלושת המלאכים אצל אברהם והבטחתם שלא תאומן ש”כעת חיה והנה בן לשרה אשתך” (שרה אכן לא מאמינה), הרס סדום וסיפור הצלתו של לוט—ללא אשתו נציב המלח ועם בנותיו שמפגינות התנהגות לא נאותה באופן קיצוני—מעברו של אברהם לעיר גרר (שם נלקחת שרה אל בית המלך), לידתו של יצחק, גרוש הגר וישמעאל, ולבסוף עקדת יצחק.  אפשר לבלות את כל השנה במדרשים על בסיס כל הארועים האלו, אבל הדף קצר, וכך גם הזמן העומד לרשותי, היות ומוטי רוצה שאשלח את הכתוב בעוד מספר שעות בודדות.

אז במקום לתקוף כל ארוע וסיפור לחוד, אני רוצה לכתוב ממבט על, על התמונה הגדולה שנגלית לעיננו.  יותר מכל סיפור שהפרשה מעלה, ויותר מכל לקח, עולה בי רק תחושה גדולה של כעס על אברהם אבינו.  זה מאד לא בון-טון לדבר על כעסים על אבי האומה, ובפרט שהכתוב מייחס לו תכונות נעלות.  אבל מצד שני, ארועי השבוע הקודם לימדו אותנו שבכל זה יש משהו בהימנעות מהתחסדות ופוליטיקלי קורקט: אני כועס על אברהם.

ראו את הדברים ממבט על, מבט על התמונה הגדולה.  אברהם רץ ומטפל בשלושה אורחים ומשקה אותם, ומאכיל אותם, ומתייחס אליהם בכבוד רב—ללמדנו על הכנסת האורחים שלו.  הוא גם מתווכח עם הקב”ה על הרס העיר סדום, ומתמקח איתו—עם מלך מלכי המלכים (!!)–על כמה צדיקים בסדום צריך למצוא על מנת להציל את העיר. רבים רואים בכך (בצדק) גם כן עדות להיותו של אברהם צדיק גדול.

אבל כשהסיפורים מתייחסים למשפחתו של אברהם—לאשתו, פילגשו המוכרת, וילדיו—פתאום מתגלה אברהם  בחרפתו.  על אנשי סדום שאותם הוא לא מכיר הוא מרחם מספיק כדי להתווכח עם ה’, אבל אין לו צורך להתווכח על חיי בנו יצחק?  זרים זוכים ממנו להכנסת אורחים ברמה הגבוהה ביותר, אבל הוא גורם לאישתו—ע”י הצהרתו ששרה אימנו הינה אחותו—להלקח לבית מלך גרר, כדי להפוך בעל כורחה לפילגשו של המלך?  הוא כועס על שרה משום שלא מאמינה למלאכים שיוולד לה בן (דבר שהוא עצמו, בפרשה קודמת, גם כן לא האמין בו), אבל לא כועס עליה כאשר היא דורשת שישלח את הגר וישמעאל—בנו הבכור—למות במדבר?

זאת ועוד.  זו תופעה חוזרת, גם בהיסטוריה של אברהם, וגם בקרב בני משפחתו.  אברהם עשה את אותו הדבר לשרה בפרשת לך לך (במצרים). לוט—קרוב משפחתו הידוע—עושה זאת לבנותיו, שעה שהוא מציע לאנשי סדום שיתעללו בבנותיו ובלבד שישאירו את אורחיו ללא פגע.

איזה מין אנשים הם אלו?  איזה מין אדם מוכן לצאת לקרב אינטלקטואלי עם האל על מנת להציל את הרחוקים ממנו, את הזרים לו, את הלא מוכרים, שהוא יודע על חטאיהם—אבל נמנע ממילה של תחנונים כדי להציל את בניו?  איזה אדם מוכן (מראש!) לאונס אשתו, כחלק מחיפוש אחרי איכות חיים גבוהה יותר?

בתחילה חשבתי שאולי אברהם, הצדיק הגדול, כל כך רואה את הזר הרחוק, שהוא שוכח את מי שהוא קרוב, למעשה קרוב משפחה. מין מעלה מיוחדת של צדיקות. אך לא זה העניין.  כאשר לוט בן אחיו נופל בשבי במהלך מלחמה (פרשת לך לך הקודמת), אברהם רודף אחרי השובים—ארבעה מלכים—ומנצח אותם על מנת לשחררו.   איפה הנחישות הזו בהתמודדות עם איומים על יצחק? על הגר וישמעאל?  על שרה?

במקום אחר כתבו חז”ל: כל המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים.  האם אברהם אבינו לא מפגין זאת ממש בפרשה הזו?    מרחם על אנשי סדום, ומתאכזר להגר וישמעאל.  מכבד את האורחים, ומבזה את אשתו.

הכתוב שם אותנו בעמדת צופים מהצד בעלילות הגרפיות והאלימות שמתוארות בו.  איננו יכולים להתערב, אלא רק לחרוק שיניים. התסכול מוליד כעס.  איך לא נכעס על המיזוגניות שעולה ביחסו של האיש לנשותיו שלו עצמו?  איך לא נכעס על ההזנחה של ישמעאל וההתעללות ביצחק?  על מה שהארועים האלו עושים לאימותיהם?

הכעס על התנהגותו של אברהם אבינו עולה ומפעפע במיוחד בשבוע הזה. כבר עבר זמן מאז הזמנים שבהם אברהם מזנה את אשתו תמורת כלכלה. חשבנו שאנו בעולם אחר.  ואז בארה”ב נבחר לנשיא איש שהתייחסותו לנשים—כולל נשותיו שלו—מחפירה ואיומה. הוא נבחר בבחירות שאליהם הגיע ציבור הבוחרים הקטן ביותר מזה 20 שנה: 55.4%, רק במעט יותר מ 53.5% ב 1996.  הוא נבחר, כך נאמר, ע”י גברים לבנים כועסים, וגם לא מעט נשים כועסות, שיצאו להצביע בכמויות רבות במיוחד במדינות שבהם האיש הזה היה צריך את הבוחרים.

ועכשיו, גם אני כועס.  ויחד איתי כועסים עוד רבים.  וכאן גם אולי הפואנטה:  מעשיו של אברהם אבינו היו לפני שנים רבות מאד, ואין דבר שניתן לעשות כדי לשנות אותם, או להסיר את חרפתם.  אבל התקדמנו מאז, ובעיקר, יש לנו לאיפה לנתב את הכעס פעם בכמה שנים. אני מקווה שכמו שהגברים הלבנים הכועסים בחרו לנתב את כעסיהם לטובתו של נשיא ארה”ב הנבחר, כך גם אנחנו—גברים לבנים כועסים אחרים, וכל הציבור הרחב שאיתנו—נדע לנתב את כעסינו בבחירות הבאות.  שם או כאן.  אם יש משהו שלמדנו בבחירות בארה”ב זה שמי שכועס משפיע.

פרשת לך לך: ס’ברענט – העיירה בוערת [1]: שושנה מיכאל צוקר

.For English, click here

לזכר אבי ומורי פסח (פאול) מיכאל, שידע להושיט יד

“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ ” (בראשית יב: א)

אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת.

אמר: “תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?”

הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו: “אני הוא בעל הבירה.”

כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: “תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?”
הציץ עליו הקב”ה ואמר לו: “אני הוא בעל העולם” (בראשית רבה ל”ט: ו).

בקריאה מהירה, קל לחשוב שר’ יצחק טוען כי אברם הביט בעולם המופלא סביבו והסיק שעצם קיומה של הבריאה מעידה על הבורא. כך הבין את המדרש בעל הפירוש המיוחס לרש”י. בעקבותיו פרשנים אחרים מבינים כי הבירה הדולקת היא “בנין יפה ומסודר” (מהרז”ו על האתר) ומאור .

אבל…

אסור לקרוא מדרש מהר.

הבירה במשל אכן נמשלה לעולם, אולם בעברית חז”לית, כמו בלשון ימינו, “דולקת” אינה מילה נרדפת ל-“מוארת” אלא ל-“בוערת.”
בירה היא אכן בנין גדול אך לאו דוקא מפואר. כפי שהוכיח פנחס מנדל  “בירה” היא insula רומית, בלוק מגורים, רב-קומות ומרובת דיירים.[2]

אברם לא ראה עולם הטבע הנפלא אלא שיכון הומה העולה בלהבות. לכן, הוא מחפש “מנהיג” (מקביל ללטינית: conduco): דייר ראשי (אך לא בעל הבית!) שהיה אחראי, לפי החוק הרומי, על השכרת הדירות, על תחזוקתם. לפי חוק, התחזוקה כללה אירגון מאמצי כיבוי כי שרפות היו נפוצות במבנים הצפופים הבנויים מעץ.[3]

אברם מחפש ולא מוצא.

ואז מופיע בעל הבית (נמשל לרבונו של עולם) ומודיע: “אני הוא בעל הבירה/העולם.”

בנמשל הקב”ה יכול לדבר מן השמים אבל איפה עומד בעל הבירה במשל? אם הוא מציץ על אברם מלמעלה, יתכן שהוא בקומה עליונה או על גג הבניין ומחכה להצלה, לכוד בעמדה בה הוא לא יכול לכבות את האש. ככל הנראה הדיירים כבר ברחו, והשאירוהו להזדקק לעזרתם של עוברים ושבים. רק אברם ערני מספיק לסביבתו להתעניין במצב. כמו משה בסנה הוא סר לראות. בזכות תשומת לבו, הקב”ה מתגלה אליו.

הציווי שמתחיל ב-“לך לך” מסתיים בברכה לאברם: “וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר” (בראשית יב: ג), ובצפייה שהוא יעביר את הברכה הלאה: “וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה” (שם).

כך נכתב במקום. בהמשך נלמד שהברית הנכרתת בין ה’ ובין אברהם מורכבת יותר ותובענית עוד יותר: “כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה’ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט” (בראשית יח: יט).

הבירה עדיין דולקת, רבים לכודים בכל קומותיה, בין להבות האש. אלהים מביט מלמעלה, המחכה לאדם שיסור לראות, שיכול לפעול כבא כחו, כמו משה בסנה או אברם במדרש שלנו. הברית גם כן קיימת. כצאצאיו וממשיכי דרכו של אברהם, האם נסור לראות ונקדיש את תשומת לבנו ואת מעשינו לעשיית צדק ומשפט, להציל חיים ולהנכיח את “בעל-הבית” בתוך עולמו?[4]

=========

[1] שירו של מרדכי גבירטיג לאחר פוגרום “פשיטיק” בפולין (1938): ס’ברענט, ברידער, עס ברענט, ונוסח העברי של אברהם לוינסון: “שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה! עֲיָרָתֵנוּ בּוֹעֲרָה כֻּלָּהּ… וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה, בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב, אֵשׁ הָעֲיָרָה.”

[2] Mandel, Paul. (1994). The call of Abraham: a Midrash revisited. Prooftexts, 14(3), 267-284. 

[3] שם

[4] ברצוני להודות לרב ש”י הלד שמאמרו Wonder and Indignation: Abraham’s Uneasy Faith ומראי המקומות שבו (תמיד!) הניעו אותי להרהר בבירה הדולקת. למרות שהבנתי של המדרש שונה משלו, הדרשה ספוגה בתורתו של רב ש”י.

פרשת נח, סימן לחסד האלוהי /  הרבה גילה שוסטר-בוסקילה

“בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ–בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ. וַיְהִי הַגֶּשֶׁם, עַל-הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ, וְשֵׁם-וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי-נֹחַ; וְאֵשֶׁת נֹחַ, וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי-בָנָיו אִתָּם-אֶל-הַתֵּבָה. הֵמָּה וְכָל-הַחַיָּה לְמִינָהּ, וְכָל-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, לְמִינֵהוּ; וְכָל-הָעוֹף לְמִינֵהוּ, כֹּל צִפּוֹר כָּל-כָּנָף. וַיָּבֹאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה, שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל-הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים. [א]

כולם עלו, מי סגר את דלתות התיבה באותו יום סוער?

נח? הרוח? אלוהים?

מי שמר על נח, אשתו, בניו ונשותיהם, ועל כל היצורים שקובצו פנימה לתיבה?

בפרשה נח אנו מגלים את המושג הזה, מעשה אלוהים להגן על בני אדם ועל בעלי חיים במקום אחד מוגדר.

אם נח סגר את דלת התיבה בידיו, כי הוא ידע שזה היה נחוץ; הרי אף אחד אחר לא חשב לחכות לרגע משלנו להגנה אלוהית. נח חיכה שש מאות שנה עד לקבלת סימן מאלוהים, כדי לסגור את הדלת בעת התחלת הגשם המכלה. למעטים מאיתנו יש תוחלת חיים כזו, אפילו שישית משש מאות שנה. האם יש בסיס לציפייה להיות כה מבורכים? האם אי פעם נהיה עדים לסימן, להוכחה על פעולת האלוהים לטובתנו?

בשנים המוגבלות שלנו על פני כדור הארץ, אנו סוגרים דלתות רבות עבור עצמנו. האם לא רצוי לחכות לשבריר של סימן? האם זה הגיוני לחשוב שאלוהים יכול להיות מורגש בטריקת דלת?

האם לא עדיף במקום להמתין למבול בעת סגירת דלת, לחכות בסבלנות לפתיחת דלת בעת מפל האור מלמעלה?

“שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים,מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי. עֶזְרִי, מֵעִם ה’ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.” [ב]

למרות שאני מתעסקת בדלותו לאורך כל היום, איני יכולה לחכות לשער אלוהי. אני מחפשת רמזים מאלוהים בפינות האפלות מאחורי הדלת או אפילו באור מלא החדר כשהדלת מתנדנדת בין פתיחה לסגירה. המסע שלי בחיפוש סימן אלוהי התחיל כאשר המוח של נפתח להבחין בפלאי העולם. כך, כולנו, יצירי האלוהים הננו חלק מקהל הזוכים לצפות בקשת זורחת בכיפת השמיים.

“וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.” [ג]

במעמד זה אנו רואים את סימן החסד האלוהי תמיד.

מראה מקום
א. בראשית ז, יא–טו.

ב. תהלים קכא, א–ב.

ג. בראשית ט, טז.