פרשת שופטים: שופט ושוטר, כהן וקב”ן | אניטה תמרי, אלול תש”ף אוגוסט 2020
לפני קצת למעלה משנה ישבתי עם נער שעמד לחגוג בר מצווה. הוא בן למשפחה חילונית, אנשי קיבוץ במועצה האזורית יזרעאל. הוא והוריו (כן, בסדר זה) החליטו על טקס בר מצווה שיכלול קריאה בפרשת השבוע. והנה דבריו:

אני “למזלי הרב” קיבלתי את פרשת שופטים בספר דברים, על פי גורמים חיצוניים, פרשה נפלאה, שמספרת על הסדר ומשפט הצדק בארץ ישראל של תקופת התנ”ך.
בנוסף מתוארים שם המערך הצבאי ומה נחוץ ולא נחוץ בו.
ובהרחבה: קיבלת צו 8, הגעת לבסיס ואתה רואה את הכהן אומר לכולכם “צאו לקרב ללא פחד כי ה’ ילחם איתכם ויושיע אתכם” ואז מגיעים השוטרים ואומרים: “אדם שבנה בית ולא חנך אותו, מי שנטע כרם ולא חיללו” – כלומר, עוד לא אכל את הענבים שצמחו לו, מי שארש אישה ופוחד שמישהו ייקח אותה, ומי שמפחד למות בקרב, שילך הביתה כדי שלא ידביק אחרים בפחדו”.
מה שעניין אותי בפרשה שלי, היה לראות חמלה כזו מצד השוטרים. זה הפתיע אותי.
כי מדובר בתקופה שבה נראה היה לי, לפי מה שאנחנו לומדים בתנ”ך שההתנהלות הייתה קשוחה ביותר, ולא בעלת חשיבה הומנית שרואה את האדם ומתחשבת בחולשותיו.
אבל בכל אופן בואו נמשיך.
אז אתם כבר שואלים איך הכל מתקשר? אני רואה כאן לקח לחיים:  לעשות את הדברים עד הסוף.
לראות את מי שעומד מולי ולחשוב האם ניתן לסייע לו? האם מאחורי המראה החיצוני יש קשיים שאפשר להתחשב בהם ולהקל עליו?
לא תמיד אנשים (וגם אני..) מיוזמתם יודו בקושי שלהם, לפעמים צריך איזה שוטר כמו בפרשה, שיבוא וישחרר את האדם מהמחויבויות שמולו.
למרות שמהיום אני נחשב לבוגר, עם אלף ואחת מחויבויות, עדיין, לפעמים, גם לי מותר לחכות, או להזמין, איזה שוטר שיעזור…

את המילים האלה קיבלתי ממנו בדוא”ל אחרי שיחתנו. בשיחה פירשתי כמה דברים, זרקנו רעיונות וצחקנו. גם אכלנו אבטיח. ואז הגיעו המילים האלה
כמו רוב הנערים והנערות שגדלים היום בישראל, גם בשבילו התנ”ך הוא חומר לימוד. לא ממש רלוונטי, לא כל כך מעניין. והנה, ראו – ברגע שהשתחררנו מ”התכנים”, מ”המורשת”, מ”המבחן בשבוע הבא”, מ”מי אמר למי ובאיזה הקשר” – ברגע שנתנו למילים לגעת בנו, ברגע שהרשינו לעצמנו לגעת במילים – מצאנו את הקשר ביננו לבינן
התנ”ך הוא של כולנו. כל אחד יכול למצוא בו את עצמו ואת מה שנכון לו ברגע הקריאה. זאת ועוד – כל אחד מאתנו לא צריך רק לפחד משוטרים ומשופטים אלא לראות בהם חלק מהסדר הציבורי, סדר שבתוכו לפעילות שלנו יש סייגים שקובע החוק כדי לשמור על הציבור. סדר שבתוכו יכולות מחשבותינו ורעיונותינו לשאת אותנו לכל מקום שאליו תשאנה אותם כנפי הדמיון שלנו
שניטע כרמים ונזכה לאכול את פריים ולהעביר את טעמם לדורות הבאים

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *