חווית תקופת הקרונה שלי: רבה יהודית אלדמן-גרין

וּכְבָר נִמְנוּ פַּעַם אַחַת בְּבֵית עֲלִיַּת עָרִים בְּלוֹד וְאָמְרוּ מִי גָדוֹל הַתַּלְמוּד אוֹ הַמַּעֲשֶׂה, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר גָּדוֹל הוּא הַמַּעֲשֶׂה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר גָּדוֹל הוּא הַתַּלְמוּד…., נִמְנוּ וְגָמְרוּ גָּדוֹל הוּא הַתַּלְמוּד שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה. (שיר השירים רבה ב׳:י״ד:ה)

בחודש האחרון, התחלתי לעבוד במחלקות הקרונה בביה”ח תל השומר, בנוסף למחלקות של סרטן הדם. חולי הקרונה המאושפזים חשים בדידות, חרדה וניתוק, ולכן, ליווי רוחני יכול לפגוש אותם במקום המתאים נפשית. רוב החולים (זה אינו טיפול נמרץ) יכולים לדבר, וגם לנשום לבדם. רובם לא מרגישים מאד חולים מקרונה, אך יש להם עוד מחלות או הגבלות. קרובי משפחה יכולים לבקר לזמן קצר, כשהם במיגון הנכון.
אשה לבושה בבגדי מגן נגד קורונהמי שמכיר אותי, יודע שאני סובלת מחום. אין מילים לתאר את החום, והקלוסטבופיה בתוך חליפת המגן. יש אדים מהכבות השונות כולל המשקפיים. מענין לחוש את הצמא של החולים לביקור, אפילו ממישהי שאינה אלא צורה לבנה. אישה חרדית אמרה לי, “איני יודעת אם את צעירה, מבוגרת, דתיה או חלונית… אך אפשר לדבר איתך.” יש יתרון של נגישות רוחנית כל עוד איני מוגדרת. אני יכולה להיות מה שהם צריכים! זה הרעיון גם עם חולים שכן יכולים לראות אותי, להיות שם בשבילם.

ליוויתי שם אישה על ערש דווי, ואת בנה, אמרנו “שמע ישראל.” שרתי לכמה אנשים. הקשבתי. ישבתי לידם.

זה מפגש פנים אל פנים עם המגיפה המאיימת הזו ועם בני אדם מכל רקע אפשרי. ניצולת שואה ערירית, אישה מוכה שנדבקה בהוסטל, אב צעיר עם תופעות קשות לטווח הארוך. גם התחלנו במפגשים עם הצוות. מאד קשה לצוות, שעות ארוכות, משמרות רבות. אחות אחת אמרה “אני מפחדת שאהיה מחוסנת בפני אובדן. אני רוצה תמיד להרגיש.”  אישה שעובדת ככוח עזר אמרה שהיא מרגישה שזו הפעם הראשונה שההנהלה רואה אותה וכמה קשה היא עובדת. הם דאגו לשפר מעט את התנאי העבודה והביאו כורסאות נוחות לחדר הצוות. עד למפגשים איתי ועם עוד מלווה רוחני, אף אחד לא דאג לצד הנפשי של המצב.

בתקופה הזו של עומס יתר רגשי, של אובדן, החוויה של תפילה בהוד והדר עוד יותר יקרה לי, היא עוד יותר ארמון בזמן. מתגעגעת לכולם, מברכת את כולם.

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *